סמ"ר שלמה יפת ז"ל

שלמה יפת
לחדר נרות בן 21 בנפלו
בן שושנה וחיים
נולד בהודו
בכ"ג בניסן תשי"ב, 12/3/1952
התגורר בנבטים
שרת בסיירת חרוב
יחידה: 484
התגייס ב-נובמבר 1970
נפל בקרב
בכ"ח בתשרי תשל"ד, 24/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: סואץ העיר
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: באר שבע
הותיר: הורים, שני אחים ושלוש אחיות

קורות חיים

שלמה, בן שושנה וחיים, נולד ביום כ"ג בניסן תשי"ב (12.3.1952), בקוצ'ין שבהודו. בשנת 1953 עלתה משפחתו ארצה והתיישבה במושב נבטים.

שלמה החל ללמוד בבית-הספר היסודי בנבטים ולאחר שבע שנות לימודים עבר ללמוד בבית-הספר "אשל הנשיא", שם סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי. הוא המשיך ולמד בבית-הספר "אשל הנשיא" במגמה החקלאית-עיונית ועמד בהצלחה בבחינות הבגרות.

שלמה היה תלמיד מצטיין, שהגיע להישגים מעולים בלימודים. ציוניו הגבוהים היו נושא לקנאתם של חבריו ללימודים ומקור אושר להוריו, שעודדוהו לשקוד על לימודו וסייעו לו בהתקדמותו.

הוא היה בעל תפישה מעולה והצטיין בשכל חריף ובדרך חשיבה יסודית ומעמיקה. מעולם לא הסתפק בחומר הלימודים שנלמד במסגרת בית-הספר ובכוחות עצמו חיפש דרכים להעשיר את ידיעותיו ולהרחיב את השכלתו. הוא הרבה לעסוק במחקר עצמאי ולא אחת הפתיע את מוריו ואת חבריו כשהעלה רעיונות חדשים ומקוריים לאחר עיון בספרים שונים שקרא. תשובותיו לשאלות, החיבורים שכתב וההרצאות שהכין, הצטיינו בבהירות רבה, בהיקף רחב ובעושר רב. הוא ידע לבסס אח הדעות שהביע ולתמוך אותן בדברי גדולים וחכמים. על כן היו דעותיו מקובלות על מוריו.

שלמה היה ידוע בנימוסיו הטובים ובהליכותיו הנעימות. למרות שהיה בעל ידע רב, הצניע את ידיעותיו ואפשר לחבריו לומר את דברם ורק אחריהם היה מוסיף משלו. עם זאת ידע להביע את עמדותיו והשקפותיו ובשעת ויכוח היה מגן עליהם בלהט רב ובתקיפות, עד שהיה משכנע את הזולת בצדקתו. הוא היה פעיל בעבודה במשק החקלאי ונחשב עובד אחראי ומסור. הוא בחר לעבוד דווקא בענף גידול הצאן, שמשך אליו מתנדבים מעטים. הוא אהב את עבודתו והחדיר את אהבתו זו גם בחבריו. הוא היה גם ספורטאי מצטיין והשתתף בתחרויות ליחידים ובתחרויות קבוצתיות, בעיקר בענף הכדורעף. הוא זכה בנצחונות רבים ומעידות על כך התעודות והמדליות שקיבל. הוא היה ספורטאי אציל רוח, שידע לקבל בכבוד את מנצחיו, השלים עם הפסדים, שהיו ממריצים אותו לשפר אח יכולתו ולשאוף לניצחון בתחרות הבאה. הוא היה פעיל בוועדת הספורט בבית-הספר וארגן את התחרויות הבין-כיתתיות לזכרם של בוגרי בית-הספר שנפלו במערכות ישראל.

שלמה היה פעיל בחיי החברה בבית-הספר ונחשב כרוח החיה בפעולות התרבות ובעיקר בארגון מסיבות כיתתיות. הוא השרה סביבו אווירה טובה ונעימה, אהב לספר בדיחות ולשיר וסחף את חבריו בהתלהבותו הרבה ובשמחת החיים שלו. הוא התנדב לארגן מסיבות ומפגשים חברתיים, בהם היה הממריץ והמדרבן והנאתו הייתה גדולה כשהיה רואה יותר ויותר חברים נוטלים חלק בשמחה הכללית.

שלמה אהב לטייל ולסייר ברחבי הארץ. הוא היה מרכז קבוצה של ידידים ויוצא עמם לתור נופים ואתרים בארץ. הוא אהב לנווט בשבילי הארץ ועל מפה שהייתה שמורה עמו היה מסמן את המסלולים שעבר בהם. הוא התעניין בחי ובצומח וידע לכוון את מועדי הטיול לעונות הפריחה בכל אזור.

בזכות אישיותו התוססת, הצטיינותו בלימודים והצלחתו בתחום הספורט, זכה שלמה בהיותו בן שש-עשרה להימנות עם נציגי בית-ספרו במשלחת נוער, שיצאה לגרמניה המערבית במסגרת המפעל לחילופי קבוצות נוער בין ישראל לגרמניה.

שלמה גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1970 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר סיום הטירונות השלים קורס צניחה והורשה לענוד את כנפי הצנחן. אחרי-כן סיים בהצלחה קורס מפקדי כיתות. הוא שירת ביחידת סיור מובחרת של חיל הצנחנים והשתתף באימונים מפרכים ובפעילות מבצעית.

ביחידה השרה אווירה נעימה והקל על חבריו להתגבר על קשיי האימונים ועל המתח הרב שהיה כרוך בפעולותיה השונות של היחידה. עוד לפני ששוחרר מהשירות הסדיר בצה"ל נרשם ללימודים בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות. הוא קווה לשלב את לימודיו בעבודה במשק החקלאי, עבודה שאהב וראה בה את עתידו. הוא עזר לטפח את המשק של המשפחה, הסדיר את ענייני הכספים ועבד במטע ובלול. שאף לחזור למושב נבטים כדי לתרום מהידע שרכש לפיתוח הכפר ולקידום המשק המשפחתי. הוא עמד על סף שיחרורו מהשירות הסדיר ועשה את יום הכיפורים בביתו.

כשהחלו לגייס את חבריו למושב יצא למקום הריכוז של יחידתו. הוא הצטרף לחבריו, שהשתתפו בהבקעת מערכי הצבא המצרי ממערב לתעלת סואץ.

ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973) הנהיג את חייליו, תוך גילוי אומץ לב ותושייה, אל תוך העיר סואץ. בקרב המר שניהלו חיילי צה"ל לכיבוש העיר נפגע שלמה ונהרג.

הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בבאר שבע.

השאיר אחריו הורים, שני אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל ראשון.

יהי זכרו ברוך.