סגן צבי שמיר שוייצר ז"ל

קורות חיים

צבי בן אליעזר שמיר (שוייצר) נולד בשנת 1933 בבודפסט בירת הונגריה. אביו היה שען וצורף מצליח במקצועו, אמו היתה מנהלת בתי מסחר לכובעי גברות. חנויות הוריו נמצאו סמוכות זו לזו, באחד הרובעים האריסטוקרטיים ביותר של העיר. כעבור שנים נהג צבי ז"ל לספר, כי מידי בואו לבקר את הוריו ראה את ראשי החברה, נושאי שמות מצלצלים של משפחות אצילים לדון על קניית תכשיט, או לנהל משא ומתן על האפנה החדשה של כובעי גברות מפריס...

בית משפחת שוייצר נמצא בצידו הימני של הנהר, לרגלי ההרים, ברובע, אשר מעט מאוד יהודים חיו בו. גורמי הטבע: ההרים ומצד השני הנהר הרחב, הנושק את מורדותיהם, הטביעו את חתמם על התפתחותו של הילד. בקיץ הוא יוצא לטיולים עם אחיו הצעיר ממנו בשנתיים, שחה בנהר, בחורף הם לא היו נאלצים להרחיק כדי להגיע אל המרחבים המושלגים ולהחליק עליהם.

את יהודתו הכיר צבי ז"ל עם כניסתו לכיתה א'. רוב רובם של שותפיו לספסלי הלימודים היו בני המיעוט הגרמני ואספסוף מושפע מן הנאציזם העולה. העמידה של יחיד מול רבים, העטים עליו בשל מוצאו, פיתחה בו את כוחו הפיזי והעמיקה את הכרתו הלאומית.

את שנת 1944, שנת שואת יהודי הונגריה בילה צבי ז"ל אצל מכרים נוצרים שהסתירו את כל המשפחה. עם בוא הצבא הסוביטי המשחרר מצא הנער את דרכו אל התנועה הציונית: ב-1946 הצטרף אל "השומר הצעיר".

לא היתה זו הצטרפות בבחינת "רק לקיץ אחד". אחרי - "השומריה" (בה התפקדו יותר מאלף שומרים!!) יצא צבי ז"ל לחיות חיי תנועה שלמים בבית התנועה. כעבור כמה חודשים עלתה אחת מפלוגות ההכשרה של התנועה, משכבה בוגרת יותר, והמשק נמסר לידיהם של בני שכבת צבי: נערים ונערות בני 14-15!

המצב בהכשרות הללו היה קשה עד מאוד. בני בורגנים, עוד מפונקים מבית אמא אבא עבדו בעבודות חקלאיות, הם למדו את המלאכה ב-15-12 שעות עבודה ביממה. תנאי כלכלתם היו גרועים: לא אחת לא היה מה לאכול, תמיכת "הג'וינט" בוששה לבוא היא היתה לצנינים בעיני מוסדות הקהילה הרשמיים אשר היבקסים השתלטו עליהם הם טענו: הנה זו הדרך בה מפתים (??) לעזיבת הונגריה הבונה את הדמוקרטיה העממית...

ב-1949 חוסלו כל הפעולות הציוניות בהונגריה, והמוני השומרים העפילו ארצה. ביוני אותה השנה הגיע צבי ז"ל ארצה. תחילה הוא היה בנגבה, אח"כ בחברת הנוער בחצור. כאן החל לעבוד בענף הפלחה: היתה לו חיבה מיוחדת וכן חוש למכונות. בתום שנות החנוך בעלית הנוער התגייס יחד עם חברתו לנח"ל.

קבוצנו הוקם מיד לאחר סיום תקופת האמון הבסיסי. צבי ז"ל נבחר לכהן כמפקד האיזור. אחריות כבדה הוטלה עליו, ישוב בודד הינו בצד זה של הכביש. לפנינו גבול עויין וחורש מזימות. מוקפים היינו שכנים שאת שפתם לא הבנו. הוא מלא את תפקידו בנאמנות והניח את הדפוסים לטפול ולדאגה לנשק הנמסר לנו. יחד עם זה עבד בענף הפלחה. לאחר סלוקם של מצדיקי דין פראג היה חבר בועדה הפוליטית ועמל רבות להעלאת הערנות הפוליטית.

ב-1953 נשלח לקורס קצינים, הוא סיימו בהצלחה. (חלק מן הקורס עשה כשרגלו פצועה) הוא זכה לשבחים רבים, מפקדיו העלו על הנס את כושר סבילותו. בשנתיים האחרונות התמסר צבי ז"ל לפעילות בקרב שכניו הבדואים. בתור שומר שדות עשה את מרבית שעות עבודתו בחוץ במחיצתם. בקלות למד את שפת ערב ואת הנימוסין; כשרון יוצא מגדר רגיל היה טמון בו בשטח לימוד השפות. באיזור זה, אשר בו סכסוכי מרעה הם מאז ומתמיד דבר שבשגרה, עלה בידי צבי ז"ל למצוא את הדרך לאור חזון אחוות העמים.

יותר משנתיים הוא פעל כמוכתר. בינתיים הקים משפחה ובראש השנה תשט"ז זכה לחבק את בכורו. בימים אלה עמד לסיים את כהונתו כמקשר בין הקיבוץ לבין השכנים הערביים כשהכריעו המות. במותו הטראגי טרם מלאו לו 23 שנים.