סגן יונתן צירקל ז"ל

יונתן צירקל
הדלקת נר בן 21 בנפלו
בן סוזי (סוזן) ומשה
נולד בצרפת - פריז
בז' באדר תשל"ה, 18/2/1975
התגורר בשובל
שרת בחטיבת הנח"ל
יחידה: פלס"ר נח"ל
התגייס ב-אפריל 1994
נפל בפעילות מבצעית
בכ"ב בשבט תשנ"ז, 30/1/1997
מקום נפילה: אל קוצר (אזור המוצב)
באזור לבנון
מקום קבורה: קיבוץ שובל
הותיר: הורים, אח - בועז ואחות - מיה

קורות חיים

בן סוזי ומשה. נולד ביום ז' באדר תשל"ה (18.2.1975) בפאריס שבצרפת, בעת שהוריו שהו שם בשליחות. בהיותו בן שנה, עברו הוריו לארצות-הברית, שם חיו בחווה. יונתן עלה עם הוריו לארץ באוגוסט 1978. בתחילה גרו ברחובות וב-1979 עברו לקיבוץ שובל. יונתן השתלב במהירות בבית הילדים. ילד פעלתן ואוהב טבע. למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ וסיים את לימודיו במגמה הריאלית בבית-הספר התיכון "מבואות הנגב" שבקיבוץ שובל.

כילד התבלט במקוריות, בסגנון לבוש ייחודי ובביטחון שהקרין. הוא התייחס בחום למטפלות ולסבים והסביר פנים לאורחים. ילד אצילי, בעל נוכחות. בנעוריו התאפיין כבעל חשיבה עצמאית, מנהיג, חברותי, פעיל, מתגייס לכל פעילות נדרשת בקיבוץ.

יונתן היה מזוהה עם תנועת "השומר הצעיר", הדריך בקן "השומר הצעיר" בירוחם והשקיע בכך זמן רב, מחשבה ואכפתיות. אהב טבע ונוי, טיולים בארץ, צילום, מוסיקה וריקודים, ואירגן פעולות חברתיות לחבריו.

בסיום לימודיו התיכוניים עבד יונתן חצי שנה בענף השלחין בקיבוץ וגם הספיק לטייל ביוון.

יונתן היה קשור מאוד לאחיו- בועז ולאחותו- מיה ושימש עבורם אח גדול, תומך ומגן.

על אף שסבל ממום קל בברכיים, עבד על עצמו והתכונן לגיוס, התגבר על כאביו ונלחם כדי להגיע לשירות קרבי ביחידה מובחרת בצבא. יונתן התגייס לצה"ל בראשית אפריל 1994 לסיירת "שלדג", אך באוגוסט עבר לפלוגת הסיור של חטיבת הנח"ל. במרץ 1996 סיים קורס קציני חיל-רגלים. בסיום הקורס שב לפלוגת הסיור כמפקד צוות. צעירי חייליו כינו אותו "אבא", מאחורי גבו.

יונתן היה אידיאליסט, בחור ערכי, פרפקציוניסט. ידע להקשיב לחיילים ולהיות חברם, לדבר אתם על ספרים ועל חברים ובו בזמן לדרוש מהם את המקסימום.

עקשן שלא מוותר על העקרונות בהם האמין. יונתן בחר לשרת בלבנון, חיפש את האתגר הדורש התמודדות. הוא כתב לעצמו מחברת עקרונות שבעזרתם הנחה את עצמו בחינוך ואימון חייליו. הדברים שכתב מאפיינים אותו ומשרטטים קווים לדמותו.

מתוך החוברת- "הערות וטיפים להעברת שיעור": "שהתגובות לא יהיו אינסטינקטיביות- אלא מחושבות ושקולות. לא לפעול ב"עידנא דריתחא". לדעת להודות בטעות. לא לחנטרש תשובות. אפשר לענות יותר מאוחר. אמינות הסגל צריכה להיות בלתי מפוקפקת. בדיקה מתמידה של רמת האמינות- לחכות ולראות אם החייל ידווח- לא להראות שראינו. לא להיות מסוג המפקדים שמתעלמים ממגבלות האדם ומענייני נוחיות. מצד שני לא להפוך למפונקים. לשים את הגבול. לנסות להסתכל על הדברים גם מנקודת ראות החייל".

"חינוך לפיקוד": "לא לתת פתרונות אלא להוליך את החיילים אל הפתרון, שיגיעו אליו בעצמם מתוך הבנה. למצוא רגעי הווי ורגעים שבהם הצוות יוכל להיות עם עצמו, לא עסוק. לשמור על גאוות החיילים בעצמם, בצוות וביחידה, לעודדה ולהגדילה. למצוא דרך להעביר לחייל צעיר נושא הפקת הלקחים בצורה כזו שיקח את העניין כפרוייקט אישי מתוך רצון ליישמו על עצמו לצורך השתפרות. להיזהר שלא להשניא את העניין עליהם. לקבל בהבנה שחיילים בתחילת דרכם בצבא נמצאים קצת בהלם, לא מבינים. לא מאופסים ומתנהגים בצורה צעירה- טבע!!! להתאים את עצמך לאנשים אתם אתה עובד- גם בעשייה וגם בדיבורים".

יונתן נפל בואדי עלמן בלבנון, בגזרה המערבית של איזור הבטחון בדרום לבנון, ביום כ"ב בשבט תשנ"ז (30.1.1997) מפיצוץ מטען צד, עת שירת שם במסגרת הלחימה על ביטחון יישובי הצפון. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין בקיבוץ שובל, כשבועיים וחצי לפני שמלאו לו עשרים ושתיים. עם לכתו הותיר הורים, אח ואחות.

יונתן הועלה לדרגת סגן לאחר נפילתו.

חבריו הנציחו את שמו בהקמת פינת זיכרון הצופה על הנוף שאהב.

הרמטכ"ל דאז, אמנון ליפקין-שחק, כתב למשפחה במכתב התנחומים: "יונתן תואר על ידי מפקדיו כקצין מסור, שהצטיין במילוי תפקידו, הקרין מאישיותו על הסובבים אותו והיווה דוגמא אישית למפקדיו ופקודיו כאחד".

מפקד היחידה בה שירת יונתן, כתב: "יונתן היה קצין, לוחם ומפקד ביחידה, אשר בהתנהגותו ובדרך הנהגתו היווה דוגמא חיה לדמות הקצין והמפקד, כפי שאנו רוצים לראותה. יונתן יחסר לנו מאוד כקצין, אך בעיקר כחבר ואדם משכמו ומעלה".