טוראי אלון ברסלב ז"ל

אלון ברסלב
לחדר נרות בן 19 בנפלו
בן שרה ומשה
נולד באשקלון
בה' בשבט תשי"ח, 26/1/1958
התגורר בלהב
שרת בחטיבת הנח"ל
יחידה: גד' 931
נפל בעת מילוי תפקידו
בכ"ג באלול תשל"ז, 5/9/1977
מקום נפילה: קליעה
באזור דרום לבנון
מקום קבורה: אשקלון
חלקה: 1, שורה: 5, קבר: 4.
הותיר: הורים ואחות

קורות חיים

בן משה ושרה. נולד ביום ה' בשבט תשי"ח (26.1.1958). גדל והתחנך באשקלון, סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי 'אילנות' והתחיל לומד בבית-הספר התיכון המקצועי 'אורט'. מנהל בית-הספר 'אורט', דב ברייר, מספר: "...זוכר אותו כשהגיע לבית-הספר; שיער מתולתל, עיניים מלאות חיות ויוזמה, לחיים אדומות וחיוך נוסך-ביטחון. כבר לאחר פרק-זמן קצר העיר לי בעת שיחה, ששיטת הלימוד בתיכון אינה נראית לו. לא מתקדמים בקצב הראוי, כפי שהאמין שצריך להתקדם. לדעתו, בתכנית-הלימודים חומר רב מדי, שאינו רלוונטי, ואילו הוא רוצה להתקדם יותר מהר וליתר עומק ולא להתעכב על דברים של מה-בכך." במלחמת יום-הכיפורים, ואלון אז בן שש-עשרה, התנדב לטפל בחיילים בבית- חולים עורפי, שהוקם באשקלון. חוויה זו היתה לגביו רעידת-אדמה מוסרית. עברו חודשים רבים, רצופים ויכוחים נוקבים ושיחות ארוכות עם הוריו ועם חבריו, עד שהצליח לשקם את עולמו.

לחזור לבית-הספר לא רצה. אלון הרגיש, שהוא כאילו דורך במקום ואינו מתקדם בהתאם להבנתו. הוא רצה להוכיח, שיוכל לסיים את בחינות הבגרות בפרק-זמן קצר מכולם ולנצל את הזמן לעבודה, שתאפשר לו להגיע לעצמאות כלכלית מוקדמת ולהרחבת אופקים בחיי היומיום. לכן החליט לגשת לבחינות בגרות אקסטרניות ונרשם לבית-הספר 'מישלב' שבתל-אביב. כדי להתקבל ל'מישלב' היה זקוק לתעודת-גמר של כיתה י', שלא סיימה. הוא ביקש וקיבל רשות לגשת לבחינות במקצועות אחדים, ואילו באחרים ביקש לאפשר לו להגיש עבודות-גמר במקום בחינות. "עבודות הן יצירה שכולה שלי," אמר. בד-בבד עם לימודיו ב'מישלב' עבד כסוכן לביטוח של גרירת רכב והצליח מאוד תודות לכושר-השכנוע שלו. כאן בא לביטוי כושרו הטבעי להתחבב על אנשי שיחו, בזכות פיקחותו, חביבותו ויושרו האינטלקטואלי.

בתום השליש הראשון ללימודים חש שוב שהוא דורך במקום; הוא עזב את בית-הספר 'מישלב' ואת תל-אביב וחזר לאשקלון. בעודו ממשיך לעסוק בביטוח גרירת רכב, התגייס לעזרת חבר, שחילק עיתונים בבקרים והתקשה למצוא מחליף. מדי בוקר היה קם בשעה ארבע ויוצא רכוב על אופניו, גם בגשם שוטף, לחלק את עיתוני הבוקר באזורו.

כהמשך הגיוני לפעילותו בתנועת 'השומר הצעיר', הצטרף אלון לגרעין 'נגיד', וכך הגיע, יחידי, כחלוץ הגרעין שלו לקיבוץ להב, מחצית השנה לפני שהגיע הגרעין כולו. בזמן שהיה במשק, ניסה ללא הצלחה להתקבל לקורס טיס. הוא עבר בהצלחה קורס צלילה, ותוך פסק-זמן של כמה שבועות שנטל מהמשק, ישב ולמד אינטנסיבית לבחינות הבגרות, ניגש לבחינות אחדות ועמד בהן בהצלחה. יחד עם חבריו לגרעין התחיל אלון את שירותו בנח"ל בשנת של"ת בקיבוץ. בגמר שנת השל"ת עבר אלון את מסלול אימוני הטירונות ללא כל תלונה. דבר לא היה קשה מדי בשבילו. כשחלה בדלקת-ריאות, סירב להתפנות למסדר-חולים, ואולץ לעשות כן בפקודת המ"פ. הוא המשיך להתאמן, גם כשמרפקיו היו 'קרועים' מהזחילות, וגם כעבור זמן, כשסבל משברי-הליכה. תמיד-תמיד היתה לאלון מילת- עידוד לחבר או בדיחה לעניין, שעזרה לחבר'ה להתגבר על הקשיים.

בגמר הטירונות עלה הגרעין צפונה לקו. בלילה חשוך ואפל, כ"ג באלול תשל"ז (5.9.1977), בעת סיור ממונע בדרך-עפר בכפר הלבנוני קליעה, התהפך הרכב שאלון נסע בו, והוא נהרג. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבעיר-הולדתו, אשקלון. השאיר אחריו הורים ואחות.

במכתב-תנחומים להורים כתב מפקד-היחידה: "אלון הצטיין כחייל טוב מאוד, הנכון לכול. הוא היה מקובל ואהוד על חבריו ועל גרעינו. אלון היה חובב-טבע מושבע, אהבת הארץ והכרתה היו נר למעשיו, וערב מותו חזר מהשתלמות פעילי ידיעת-הארץ, שבה ייצג את הגדוד. אין בפי מילים לתאר את גודל הצער השורר בגדוד מאז האסון. הכאב גדול מאוד. מובטחני, שכל חיילי הגדוד ומפקדיו, ואף המקום עצמו, שכה אהב, יזכרוהו לעד."

בחג האילנות, ט"ו בשבט תשל"ח, סמוך ליום-הולדתו העשרים, נטעו בני-משפחתו וחבריו חורשה לזכרו ביער להב, הקיבוץ שאלון התעתד להגיע אליו עם שחרורו מצה"ל.