רס"ן נפתלי יהב שוסטק ז"ל

מכתב תנחומים / רפי גיל
למרות הכאב החד, הטרי כל-כך, כותב מיד עם הוודע הידיעה המכאיבה חברו של נפתלי, רפי גיל, לקיבוץ שובל -

יום ו'
24.12.82

למזכירות שובל שלום!!

שעת בוקר
חדשות ראשונות בישרו שנפתלי שלנו ושלכם מת מפצעיו. אני סתם מפקד, וחבר, וחבר קיבוץ שאהב את נפתלי. אז עם הדמעות שמצאו להם סוף סוף דרך מתוך הקשיחות שהורגלנו אליה, אני כותב לכם ולנו מספר מילות ניחומים; אולי בגלל שצריך לנחם אולי בשביל להרגיע, אולי בשביל לאגור כח.
עכשיו אחרי שאיבדנו את משה סלע ואמנון אלירז, ואתם ואנחנו גם את נפתלי, זה לא הזמן לעשות סיכומים וציוני דרך. אבל רק רציתי שתדעו שהכרנו אותו.
ראינו אותו מעשן בשרשרת
ראינו אותו ישר והגון
ראינו אותו ישן על שולחן בלי מזרון ושמיכה
ראינו אותו מעביר תכניות מודיעין בבלבול נוראי
ראינו אותו מכין ביסודיות מדהימה מפות ותצלומים מתל אביב ועד איסטנבול.
ראינו אותו הולך בקומתו הקטנה ובגופו הצנום
ראינו אותו מחייך מאוזן לאוזן
ראינו אותו אוהב להיות בבלגן נוראי
ראינו אותו עם חגור ואפוד וכובע פלדה המכסה את כל ראשו
ראינו אותו ואהבנו אותו כמות שהוא.
סלחו לי על השורות הקטנות שאני שולח. פרץ ההרגשות מכריח אותי לכתוב לכם את המעט שאני יכול. מלחמת לבנון ורבות שלפניה - עשו אותנו את חבורת הלוחמים למשפחה שניה חזקה לא פחות מזו של הבית.
וכואבת מרה את נופליה.

בידידות חמה -
רפי גיל - נוה אור