אלבום תמונות
חלפה שנת האימים. שנה המקפלת בתוכה אבדן חיים כה יקרים!
רק עתה נתנת לך שהות מספקת להתנער ולקבוע בבירור: כן, גדעון שלנו איננו. הוא לא ישוב אלינו. לא עוד יבוא, יחייך את חיוכו שטוב לב ניכר בו- ישב לידך ויעזור לך בצרתך... האמנם?
הידעת גדעון מה תחסר לנו עתה?... אכן תמורות רבות חלו הן בעולמנו הפנימי והרחב יותר - גם יחד.
אמנם זכות היא לנו לחזות בהקמת המדינה. אך עמה קמו צרים רבים לתנועה הקיבוצית וכן למפעל שכה גאה היית עליו. אותה היצירה הנפלאה שיקרה היתה לך מכל - הולכת והופכת להיות לנחלת העבר.
ובתוך ביתנו לא הכל שפיר. לרבים חסר הרצון והמאמץ הדרוש על מנת להשתרש בקיבוצנו. אפשרויות חיים אחרות, קלות יותר רמזו להם -
מה תחסר לנו גדעון, אתה הידעת להאמין ולעורר אמון בזולת, ידעת להפיץ "רוח חברתית" סביבך ולעודד...
שלחנו אותך לשליחות גדולה. ואמנם מילאת אותה בדביקות וביסודיות. סופר לנו כיצד הפכת להיות לסמל הריעות בין חבריך הלוחמים. לא במקרה בחרו בך לתפקיד האחרון. כי הרי תמיד נכון היית לסייע, לעזור. רק לנו קצרה היד מלעזור לך בעת שנפלת... כי אין אונים עמדנו מול הכוחות שלא לנו השליטה עליהם.
עתה נרכין ראשנו. נדע: גדעון יחיה עמנו בכל עת ובכל שעה. עת נקים את משקנו ונעבד את שדותינו. כי מה אהב את שובל, ומה רצה לתת את חלקו לבניתה.
לאה פרידמן, 1949
מתוך חוברת שהוצאה לזכרו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח