16.8.1947
... היחסים עם שכנינו עדין תקינים, אך אין זה מרפה אותנו מלהגביר את השמירה וההכנות לבאות. לבאר שבע ועזה כבר אין אוטומובילים. שלנו נוסעים כי הם נתקלים במטר של אבנים הנזרקות ע"י פרחחים בתוך העיר. אפילו תינוק שבקושי מרים אבן מנסה לזרוק אותה. אין זאת גוזמא, כי בעצמי ליויתי את מכונית המשא שלנו לבאר שבע והתכבדנו במטר כזה (לא נפגענו).
שאלת אותי אבא באיזה ספרות אני מתענין עכשיו. והתשובה היא מקצועית ועל רפט בפרט. אין צורך כי תשלח לי ספרות כזאת (על כל פנים לא בעברית) כי אני יכול להשיג אותה וגם רוכש אותה במשך הזמן ע"י ועדת התרבות שלנו ודרך חוברות שאנו חותמים עליה ("השדה", "הבוקר"). מוטב כי תשלח כמה חוברות כי אני לומד אנגלית ומוטב שאלמד ע"י חוברות אלה.
למדתי גם מתמטיקה. ספר זה יספיק לי ודאי לזמן ממושך.
משמר הנגב
הורי היקרים!
ודאי נודע לכם מהעתון או מהרדיו כי 4 חברי משמר הנגב נהרגו. אלה חברה שנשלחו הנה לפני כשבועיים. אני בריא ושלם. המצב כאן מתוח מאוד וכמובן שלא אוכל לבוא לחופש בקרוב...
המכתב האחרון
משמר הנגב, 15.5.1948
הורי היקרים,
קבלתי כמה מכתבים מכם בינתים, שלומי טוב והכל בסדר.
אני ממשיך לעבוד ברפת. גמרנו את קציר, יבוש, וכבוש החציר וגומרים היום את קציר בדגניים (חטה ושעורה) בקומביין הגדול שקבלנו. מים מגיעים לפעמים ואיך שהוא משקים את גן הירק והמטעים. המצב כאן מתוח מאוד. שומעים מרחוק פגזי תותחים ואוירונים חגים בשמים. עלי לסיים את המכתב עכשיו כי באוטומובילים שלוקחים אותו נוסעים מיד.
1000 נשיקות וברכות
ישראל
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח