שקט, רציני, מוכשר מאוד וגם חרוץ.
כזה היה תלמידי ישראל.
בנוכחותו בכתה בעלה את רמת הלימוד. בהעדרו היה מורגש חסרונו. צמא דעת היה הנער ולא אמר די בשעורי המורה.
שאלותיו בכתה היו תמיד קולעות למטרה ומעמיקות חקר. לא פעם בקש מידי ספרים נוספים להרחבת ידיעותיו. הוא שאף להתקדם ודוקא בכוחות עצמו. בישיבות המורים כיניתי אותו בשם:"פנינת בית הספר". שאר המורים החזיקו בדעתי זו. ישראל הצטיין בכל לימודיו, אך למתימטיקה נמשך יותר.
בן 16 היה הנער וכבר קבע לו את דרך חייו. הוא ראה את יעודו בעבודת אדמה ובהקמת המולדת. כבר בגיל צעיר זה החליט לקיים את יעודו. השתדלתי להשפיע עליו לסיים את חוק לימודיו - הייתי בטוחה, כי יגמור בהצטיינות, אך ישראל נמשך לעבודה חקלאית.
ישראל הבטיח, כי ימשיך ללמוד בכוחות עצמיים, ואמנם קיים את הבטחתו. בהיותו במאסר ברפיח, בקש לשלוח לו ספרים במתימטיקה
רבות היה יכול עוד ליצור ולפעול נער מעולה זה - ועמוק הכאב.
יהי זכרו ברוך.
המורה למתימטיקה
ד"ר אמירה
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח