ארבעה-עשר לוחמים לא שבו מהפעולה בגשרי אכזיב, שנערכה בלילה שבין ה- 16 ל- 17 ביוני 1946, במסגרת מבצע 'ליל הגשרים'. מלבד גופתו של יחיעם וייץ, שנמצאה והובאה למנוחת עולמים בלוויית-המונים בהר הזיתים בירושלים, לא נמצאו גופות הנופלים. בהודעה של מיפקדת הצבא הבריטי, שפורסמה למחרת הפעולה, נאמר כי ארבעה יהודים נהרגו בהתפוצצות ושניים נוספים נמצאו מתים מאש שנורתה בעת הפעולה.
אנשי 'חברה קדישא' יצאו למקום הפיצוץ בליווי סמל בריטי, ועימם אנשי המודיעין של ה'הגנה' מחופשים לקברנים, בכדי לחפש אחר גופות הנופלים או שרידיהם. הם אספו שקים עם שרידי גופות במשך יום תמים. השרידים נטמנו בקבר אחים, בבית-העלמין שליד חוף הכרמל. כעבור חודשים אחדים הונחה על קבר האחים מצבת אבן בה נכתב: "פה נטמנו איברים שנקרעו לגזרים, שרידי הקדושים שניספו במערכה ליד גשרי א-זיב".
זמן רב רווחו שמועות שונות ביחס לגורלם של חללי גשרי אכזיב. מיד לאחר האסון ניהלה ה'הגנה' חקירה מסועפת שתכליתה לאסוף מידע בנושא. הייתה סברה אחת שחלק מהלוחמים ברחו להרים וממתינים עד יעבור זעם. שמועות אחרות גרסו שכמה מהנעדרים נפצעו ונישבו בידי הבריטים או הועברו לסוריה על-ידי הערבים. ה'מסתערבים' גבו עדויות מתושבי האזור הערבים, מהנוטרים שהיו בגשר ומחיילים בריטים. במקום האירוע נאספו כפתורים, חלקי שעונים ושברי עטים. שרידים נוספים וחלקי ציוד הועברו על-ידי ערביי הכפר א-זיב ל'מוכתר' קיבוץ מצובה ונקברו בתוך תרמיל בבית-הקברות של הקיבוץ. המימצאים בשטח חיזקו את החשש כי כל הנעדרים ניספו בהתפוצצות.
ואולם ב'הגנה' ובפלמ"ח התקשו להשלים עם העובדה שזה כל מה שנותר מ- 13 הלוחמים. ב- 23 ביולי שידר 'קול ישראל': "היכן נמצאים 13 הלוחמים הנעדרים?! רק השלטון יוכל לפתור את חידת העלמם...אין להעלות על הדעת כי התפוצצות זו תשחק לעפר 13 לוחמים". ב- 5 בדצמבר 1946 כתב ישראל גלילי, ראש המטה הארצי של ה'הגנה', במכתב למשפחות החללים כי חלק מגופות הנעדרים נאספו על-ידי אנשי הצבא הבריטי שערך להם קבורה חשאית.
שמועות השווא הוסיפו להפיח שביב תקווה בקרב המשפחות. בינתיים הוקמה אנדרטה לזכר הנופלים סמוך לגשרי אכזיב. המשפחות חדלו כמעט לפקוד את קבר האחים, שמצבתו כוסתה עפר וסביבתו צמחיית פרא. בציבור הרחב רווחה הסברה שתעלומה אופפת את גורלם של 13 הלוחמים.