אל"ם מאיר מישה זהר ז"ל

מאיר זהר
הדלקת נר בן 51 בנפלו
בן סוסיה ודוב בוריס
נולד ברוסיה
בג' בניסן תר"ע, 12/4/1910
שרת בחיל כללי
יחידה: פרקליטות צבאית
התגייס ב-מארס 1948
נפל בעת שירותו
בכ"ב בתמוז תשכ"א, 5/7/1961
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
הותיר: אשה ושלושה בנים

קורות חיים

בן דוב בוריס וסוסיה. נולד ביום ג' בניסן תר"ע (12.4.1910) בעיר דובנו אשר ברוסיה. בשנת 1928 סיים את לימודיו בבית-ספר תיכון אשר בעירו ואחר-כך התקבל לאוניברסיטה של ורשה כסטודנט בפקולטה למשפטים - וסטיפנדיה מלאה ניתנה לו, כי הוא הצטיין מאד בלימודיו. בשנים הללו למד גם במכון לחכמת ישראל אשר בורשה והשתייך לתנועת הסטודנטים הציוניים. בשנת 1935 הודפסה עבודת-הדוקטורט שלו על הנושא: "ערכו של בעל היזמה בכלכלה המדינית".

עם גמר לימודיו שירת בצבא הפולני והגיע לדרגת סגן בחיל-התותחנים. בשנת 1937 נשא אשה וכעבור שנתיים עלו יחד לארץ. הוא עסק בעבודה אדמיניסטרטיבית והגיע לתפקידים גבוהים. עם בואו לארץ הסתפח לארגון ה"הגנה". כאשר הוכרז על מדינת ישראל התגייס לשורות הלוחמים (במארס 1948) ובמלחמת הקוממיות התמנה כקצין בדרגת סרן בצה"ל. הוא השתייך לאגף של שירות האיכסון. עם תום המלחמה הפך שירות זה לאחד מאגפי חיל-ההנדסה ואז מונה מאיר לקצין-ניהול בחיל זה בדרגת רב-סרן.

תוך כדי שירותו הצבאי עמד בבחינות ובשנת 1950 קיבל רשיון לשמש כעורך-דין במדינת-ישראל. באותה שנה (1950) הוצב למפקדת "פרקליט צבאי ראשי" כקצין יעוץ משפטי. לאחר-מכן התמנה כסגן פרקליט צבאי ראשי ובתוקף תפקידו זה הועלה לדרגת סגן-אלוף. בשנת 1952 מונה כסגן-נשיא בית הדין העליון בצבא ובמאי 1953 נתמנה כפרקליט צבאי ראשי. באותה שנה הוזמן כמרצה לדיני-צבא באוניברסיטה העברית בירושלים וגם בשלוחתה בתל-אביב. בתקופה זו החל בהכנת חוק השיפוט הצבאי, אשר אושר על ידי הכנסת בשנת 1955. היה חבר המועצה המשפטית וגם נבחר להנהלת האגודה הקרימינולוגית.

עלה לדרגת אלוף-משנה בשנת 1958, השתתף בכנס בין-לאומי של משפטנים שנערך בירושלים ובתקופה זו ערך חוברת שהופצה בין באי-הכנס בשם

.Modern Trends in Military Law and Their influence on Israelws Military Justice Law - חוברת אשר זכתה להערכה רבה. במאי 1961 ייצג מאיר את ישראל וצה"ל בקונגרס בין-לאומי לדיון בחוק צבאי ובדיני-מלחמה; הקונגרס נערך בפירנצה שבאיטליה. בסיומו של קונגרס זה נבחר כחבר הנהלת הקונגרס. בשנה האחרונה לחייו עסק בתיקוני-החוק וזמן קצר לפני פטירתו סיים את עבודתו, אשר בה עבד בהתמסרות ובהתלהבות כדי להגיש אותה לאישור בכנסת.

אולם בגלל פטירתו הפתאומית במחלתו הממארת, ביום כ"ב בתמוז תשכ"א (5.7.1961), לא זכה ליום אישורה כחוק. הובא למנוחת עולמים בכתבי-עת שונים ("הפרקליט", "מערכות", "חוק ומשפט", "רבעון משטרת ישראל"). הניח אשה ושלושה בנים. הפרקליטות הצבאית הראשית, בשיתוף עם הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, הקימה קרן בסך 2,000 ל"י שתוענק כסטיפנדיה לחוקר, אשר במסגרת עבודת-הדוקטורט שלו יעסוק בדיני-צבא. כן נתרמה ספרייתו של מאיר לפקולטה למשפטים של האוניברסיטה בתל-אביב.