שקט, עניו ובוטח בנתיב חייך הלכת פוזה! זקוף קומה היית צועד תמיד, וחיוך לבבי שפוך על דוק שפתיך - חיוך הכובש את חבריך, מפקדיך ופיקודיך מעריצך. היית נוטל על כתפיך החסונות כל משימה קשה ועושה זאת בענוה וצניעות ובמסירות עד בלי גבול, כי היית מאותם הענוים ההולכים לצידי הדרכים!
דמותך היתה בינינו כסמל הערצה לאדם, מפתך לכל נתת, ואויב בנפש לאנוכיות! אחד ממאוייך היקרים, היה לשבת ליד המדורה עם לילה לבשל קפה ולפזם שירי כיסופים כשרוח לילות פורעת ומשחקת, בתלתליך הזהבהבים. בקרבת האש הזעירה, היית שופך את הרגשותיך ושם שיחתך ברבים כשכור, או מתכנס לשתיקה עמוקה ודוממת כשעיניך הוזות, ואזניך מאזינות למנגינות, הזרדים המתנפצים, עד יעבור הלילה שכה ערגתה לחסות בצלו. היית איש התנועה החלוצית - לערכיה מסרת נפשך עד תום! אהבת לעבוד, להלך עם שחר אחר הצאן ולהאזין חרש לצלצול פעמוני העדרים, המתמזגים עם חילולך למנגינת הודיה להדרה של נוף הארץ - לאדמתה, שהיית כה נאמן לה ומסור. היית מטייל בנתיביה, בעמקיה והריה כמוקסם, ותמיד משוכנע - כי יבואו ימים ולנו תהיה ארץ זו! וכך היית אומר: אל לנו להרתע, עלינו להלחם, ואף באם יש צורך להקריב את היקר!
כך, באביב חייך, בראש אנשיך המשתערים נפלת פוזה! אמיץ, גאה ואכזר, בעודך תוסס למעשים, נפלת על ההרים והאדמה שכה יקרו לך!
לדמך רעי, לדמך הזועק נקם, בא נקם ושילומים!
שורה רעי - על קברך הוריקו דשאים וטללי בוקר חיורים מבצבצים בענפי הברושים האבלים, צפור כנף תפקח עינה ותפצח בזמר לשחר העולה...
אך מה מוזר?!
קיץ וחורף נקפו, ואביב חדש וצחור מבקיע באופקים!
שמעון
מתוך חוברת שהוצאה לזכרו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח