טוראי עמירם קופרמן (בר-נחושת) ז"ל

דברים לזכרו
אחי

עמירם נולד בכ"א טבת תרצ"ז, 4 בינואר 1937, בחיפה. תינוק יפה תואר היה, כך מעידות עליו התמונות.

שנות ילדותו עברו עליו בגן בלהה. לאחר מכן נכנס לבית הספר העממי "ליאו בק" אותו סיים במחזור ד' של בית הספר. את בית הספר התיכון המשיך ב"ליאו בק" וסיים במחזור ג', שמספר בוגריו היה 13 תלמידים, ועמירם נמנה עמהם.

לא אומר שהיה תלמיד מצטיין, אך תלמיד מוכשר ושקדן היה.

זכורה לי תקופת בחינות הבגרות שלו - היה יושב עד השעות הקטנות של הלילה, לומד ומתכונן, ופעמים היה קם מכסאו בבוקר הישר לבחינה.

את תקופת התיכון לוותה במקביל פעילות חברתית ענפה - בגדנ"ע ובתנועת הנוער, כשבכל אחת מהן היה הוא הדמות הבולטת, אם בעזרה לחבר או בעצה טובה או פתרון לבעיה חברתית. בישיבה סביב מדורה ובטיולי התנועה בהרי הכרמל היה הרוח החיה.

עמירם היה מדריך ובוגר תנועת הצופים וחבר גרעין מעוז הראל בשבט "משוטטי בכרמל" (שלימים נקרא שבט "משוטטים").

טבעי הדבר שלצבא התגייס, יחד עם כל חבריו, לנח"ל. אחת התקופות היפות בחייו היתה המסגרת הצבאית. עשרים ושש חדשי שירות מלאי חוויות עברו על עמירם. מהטירונות דרך ההכשרה בדגניה א', לאמון המתקדם ולשל"ת במשק חצרים. 3 חדשי טירונות הנח"ל, מהקשים בטירונויות צה"ל דאז, מסעות שנמשכו למרחקים בכל חלקי הארץ, אימנוים מפרכים של יום ולילה, ריצות ארוכות, עברו על עמירם קצת קשה בהתחשב בעובדה שהגיע לצבא עם משקל עודף. תוך זמן קצר הוריד זאת ואז הפכו האימונים לדבר של מה בכך.

עם סיום הטירונות הלך עמירם עם כל החבר'ה להכשרה בדגניה א'.

את אהבתו לחי ולצומח אפשר היה לראות במשיכתו לרפת.

בתקופת ההכשרה שנמשכה כשנה, לא זנח עמירם את אהבתו לכתיבת שירים ולטיולים בכל אזור עמק הירדן. עם גמר תקופת ההכשרה הלכו הבנים ל"אימון המתקדם". שוב תקופה קשה של אימונים מפרכים, תרגילי ים ויבשה, שלשיאה מגיעה בקורס הצניחה.

זוכר אני יום אחד כשחזרתי מבית הספר, ראיתי את עמירם במדי חקי והעיקר כומתה אדומה, יום זה היה אושרי הגדול - אחי צנחן. כל השכונה ידעה זאת. בתקופה זו של האימון המתקדם היו פעולות תגמול - הפשיטה על מוצבי הסורים, הפעולה על משטרת קלקיליה, הפשיטה לעזה ולמלחמת קדש - ובכל הפעולות הללו השתתף עמירם.

גם תקופה זו עברה, וכל החברה יוצאים לשל"ת במשק היעד ל"קלטה" - הוא קיבוץ חצרים. בחצרים משתלב עמירם כחבר בענף הרפת, ויוצא ללמד במדרשת רופין - רפתנות. כאן צצה ועלתה בעיה אישית, מלחמה פנימית בבחירת דרכו והגשמת מאוויו של עמירם. בצד אהבתו לחי ולצומח הוא רצה להתפתח ולהוסיף דעת. הוא החל ללמוד את השפה הפלמית ועמד ליסוע להולנד להשתלם ברפואה וטרינארית.

שבוע אחר פורים יצא עמירם לשלושה ימי אימון שמהם לא חזר יותר.

דבר האסון פגע בכולם כברק והשאיר הורים, אח וחברים מוכי הלם.

הובא לקבורה בכ' אדר תשי"ח, 11.3.58, בבית הקברות הצבאי בחיפה.

יהא זכרו ברוך!


אחיו יואב