עת יצאנו
היה זה בערב חמישי ליוני, קבלנו פקודה להתכונן ליציאה לפעולה. המצב רוח היה מרומם (מי חשב אז שאחדים מאתנו לא יחזרו לעולם) כי, היתה זאת הפעולה הרצינית הראשונה בה השתפנו - פשיטה על אשדוד.
עלינו על אוטומובילים. בהגיענו לנקודת ההערכות ירדנו מהמכוניות, העמסנו על עצמנו את נשקנו, חומרי הנפץ, בקבוקי מולוטוב וכו'. הרגשנו את עצמנו מסורבלים. הדרך היתה גרועה, שקענו מדי פעם בחול. שעות ארוכות הלכנו בחול והחברים התחילו מרגישים עיפות, הגענו למטרה עם דמדומי בוקר.
הפעולה החלה. שריקות כדורים והתפוצצויות פגזים נשמעו מכל עבר. אור הבוקר היה בעוכרנו, חיל רב של המצרים אילץ אותנו לסגת.
קיבלנו פקודה לתפוס עמדות על-יד פסי הרכבת ולחפות על הנסיגה. מצבנו היה בכי רע, גבעות החול ששימשו לנו מכסה נגד אש האויב לא הספיקו, תפסנו משלט שני; כיתות כיתות זינקנו בחיפוי הדדי. מספר הפצועים הלך וגדל. האנשים נאלצו להפסיק בפעולה ולהוציא פצועים משדה האש אברהם היה בין אלה שנשלח לעזרת הפצועים.
נכון ושקט הלך אברהם לאסוף את חברו הפצוע ובהרימו את הפצוע פגע כדור האויב בירכו. אברהם נפל במקום. אף לא אנחה מפיו; החברים שראו את אברהם נופל, חשו לעזרתו ושנים מהם נפצעו בדרך אליו, ואחרים הגיעו אליו בזחילה, משניסו להרימו, נפצע שנית בגבו ובטנו, מצבו היה אנוש. אברהם ידע זאת והחיוך רחף על שפתיו.
ככה נפל אברהם בהתגוננו עד הרגע האחרון.
אליעזר
מתוך חוברת זכרון "שובל", קבוץ השומר הצעיר, תש"ט
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.