טוראי משה מוסה שלוח ז"ל

עדותו של אלי
לא אזכור התאריך המדוייק, אך היה זה יום בו העלו המצרים כמה תותחים מול המשק - על ה"משלט". היריות ברובם עברו את המשק ונפלו בסביבות בתי החומר של הבדוים דרומה. היו גם פגזים עקרים ביניהם. למחרת הערבי ספרו למוסה על המצאות הפגזים.
כמה ימים אחרי זה הזמנני מוסה להלוות אליו כדי לקחת את הפגזים העקרים ושאר מיני רסיסים אשר לפי דברי הערבים נאספו לאחד הבתים. היינו רכובים, מוסה מזויין באקדחו. מזג האוויר היה נאה ורכבנו לאט לאט ונהננו מהנוף. השיחה נסבה על דברים של מה בכך. מוסה הסביר לי איך הבדוים מכינים מאכל מאיזה צמח קוצני שמצוי בסביבה, הוא דיבר גם על ערביי הסביבה. מוסה האמין בהם והצטער על יחסם של כמה חברים לערבים. תוך כדי שיחה הגענו לחצר ערבית גדולה בראש גבעה קטנה, הבית היה עזוב והמשכנו להתקדם לקראת בית קטן בעמק שעל ידו הבחנו בערבי ואשה עם ילד, האחרונים היו רכובים על סוס והתרחקו, עם התקרבותנו, מן הבית לצד הואדי. הערבי עמד בפתח השחור של הבית, הוא העלה עביה על גופו, לפני פתח הבית היתה ערימת אבנים אשר נאספו כנראה לשם תיקון הבית.
התקרבנו ישר לבית בלי כל חששות, מוסה רכב בבטחון גמור וגם כאשר הערבי נעלם לפתע בבית וחזר עם רובה אנגלי בידיו לא עצרנו. בינינו לבין הבית נותרו 30 מ' בלבד הסוסים התקדמו במנוחה ומוסה התכונן לברך את הערבי. הלז כרע מאחורי תל האבנים וכיוון את רובהו, נדמה היה כי כוון הרבה זמן, מוסה עוד קרא לערבי שלא יירה, ואחר צנח מסוסו, הלז חזר למשק בלעדי מוסה. כאשר חזרנו למקום כעבור רבע שעה עם הטנדר רק יכולנו לאסוף את גוויתו.
עדותו של אלי לובינסקי

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח