אלבום תמונות
חולדה היתה בקיץ 1929 קבוצה קטנה ודלה, ששכנה בחצר מבוצרת בנוסח ימי העלייה השנייה.
ביום שישי 23.8.29 בא לתל-אביב חבר הקבוצה ותבע עזרה לנקודה. מפקדת ה"הגנה" שלחה למקום את איש "השומר", לשעבר יעקב אברמזון ואת אפרים צ'יזיק, אחיה של שרה צ'יזיק שנפלה בהגנת תל-חי. בשבת הגיעו השניים לחולדה ומצאו במקום 16 בחורים, שתי נשים ושני ילדים. במקום היה ארגז נשק ממשלתי ובו 12 רובים, וכן מספר רימונים ורובים בלתי ליגלים, עוד מימי מבצע הרכש של הגדוד העברי. בלילה ובבוקר יום ראשון הגיעו למקום יותר מעשרים חברי "הגנה" מתל-אביב ומרחובות. האנשים ביצרו את החצר והתחפרו בה. הוחלט כי אם יהיה צורך לסגת מן החצר יתרכזו המגינים בבית הגדול בן שתי הקומות מחוצה לה.
ההתקפה הגדולה על חולדה החלה ביום שני 26 באוגוסט לפנות ערב. אלפי כפריים מן הסביבה, ועמהם נשים, חמורים וגמלים לשאת את השלל הגיעו למקום. הפורעים הבעירו את הגורן הגדולה של הקבוצה והקיפו את החצר. ניתנה פקודה לסגת אל הבית הגדול בזחילה. אפרים צ'יזיק, שניהל את הנסיגה מן החצר, נפגע ונהרג. הערבים פרצו לחצר, חדרו ללולים ולרפתות והוציאו פרדות, פרות ותרנגולות. מתוך שהיו בהולים לעוט על הביזה לא נזהרו, רבים מהם נפגעו בכדורי המגינים.
עתה החל המצור על הבית. המגינים תפסו עמדות סמוך לחלונות הקומה השנייה. ב-11 בלילה הגיע למקום משמר של שוטרים ערבים וחיילים בריטים. השוטרים פנו אל הערבים וקראו להם להפסיק את התקפתם. אולם הערבים, שעשרות מהם כבר נהרגו בקרב, שאפו לנקמה, הם חידשו את ההתקפה ביתר עוז. אל המגינים היהודים הצטרפו גם השוטרים. בשעה אחת אחר חצות הופיע משוריין בריטי ועמו 5 מכוניות. קצין בריטי שפקד על השיירה תבע מהיהודים לעזוב את המקום. הוא הודיע להם, כי לפי התקן הצבאי זקוק הוא לגדוד שלם כדי לעמוד בפני אלפיי המתקיפים. המגינים דרשו מהקצין שייתן להם תחמושת לרובים שבידם וישאירם במקום, אך לא נענו.
בלב כבד עזבו המגינים את חולדה. הם הובאו לתחנת המשטרה ורוביהם נלקחו מהם. עם בוקר נשלחו האנשים לתל-אביב. ארבעה ימים לאחר מכן חזרו כמה מהמגינים לחולדה ההרוסה, והביאו את גוויתו של אפרים צ'יזיק לקבורה.
ימי מאורעות תרפ"ט היו ימי מתיחות וחרדה שלא נודעו כמוהם עד אז לעומק ולהיקף. לא היתה נקודת יישוב אחת שלא חששה מהתקפה ערבית. ב-29.8 חזר מחופשתו הנציב העליון צ'נסלור וכמה ימים לאחר בואו פרסם מנשר ובו הביע את הזדעזעותו על "מעשי האכזריות שנעשו על-ידי כנופיות פושעים אכזריים ושואפי דם, על מעשי פראות שנעשו באנשים מהיישוב היהודי מחוסר הגנה, בלי להתחשב עם גילם ועם מינם, על שריפת בתים ומשקים בעיר ובכפר על ביזת רכוש וחורבנו, פשעים אלה - הכריז הנציב העליון - יביאו על ראש עושיהם את מארתם וזעמם של כל אנשי התרבות בכל רחבי תבל".