רב"ט ניבה שאול ז"ל

ניבה שאול
הדלקת נר בת 23 בנפלה
בת אזרה ויהודה
נולדה במשמר הנגב
בי' בטבת תשי"א, 19/12/1950
שרתה בחיל הקשר והתקשוב
יחידה: גד' 373
התגייסה ב-דצמבר 1968
נפלה בעת מילוי תפקידה
בי"ב בתשרי תשל"ד, 8/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: סיני
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: קיבוץ משמר הנגב

קורות חיים

שאול ניבה בת אזרה ויהודה. נולדה ביום י' בטבת תשי"א (19.12.1950), בקיבוץ משמר הנגב.

היא למדה בבית-הספר היסודי במשק ובו גם סיימה את לימודי בית-הספר התיכון. הוריה היו ממייסדי הקיבוץ, וניבה הייתה מראשוני הילדים בקיבוץ. שנות ילדותה ונעוריה עברו עליה בקיבוץ אשר בו נולדה. חברי הקבוץ אינם שוכחים כיצד החלה את דרכה כתינוקת שמנמנה, שופעת בריאות ומלאה שלווה, בין יתר ילדי קבוצתה. שקטה הייתה וטובת מזג, וכך גם גדלה בשקט, כמעט בהיחבא, והפכה לנערה יפה רבת חן. אנשים אהבו אותה ואהבו לפתוח את לבם בפניה והיא הייתה מקשיבה בחיוכה הטוב. עד כמה רחשו לה אהבה מעידים שמות החיבה הרבים, שהעניקו לה בני ביתה וידידיה. כך זכתה להיקרא בפי אחדים ניבוצ'קה או נאול'ה, והיו אחרים שלא הסתפקו בכך והעניקו לה כינוי חיבה נוסף - ניבי. ניבה גם ניחנה בכישרון למוסיקה ואהבה לנגן בחליל צד, הצטיינה בחוש קצב מדויק ובשמיעה חדה. אהבה גדולה אחרת שלה היה הריקוד. ריקודים ומעגלי רוקדים הלהיבו אותה והיא נהגה להתמסר להם בכל מאודה.

ניבה גויסה לצה"ל בתחילת דצמבר 1968. לאחר שסיימה את הטירונות ולאחר שהשתלמה במקצוע הפקידות וסיימה קורס למפעילי טלפרינטר, הוצבה בחיל האוויר בתור מזכירה של מפקד כנף בחצרים. כדרכה, מלאה את תפקידה במסירות, ביעילות ובשקט. כאן גם מצאה את בני, שאיתו תכננה להקים משפחה. עם כל השקט והשלווה שהפגינה כלפי חוץ, בתוך תוכה הרבתה ניבה להתלבט.

לאחר שחרורה מהשירות הסדיר בצה"ל יצאה לעיר הגדולה. תחילה עבדה שנה במזכירות "הקיבוץ המאוחד", ואחרי כן ביקשה שנת חופשה מהקיבוץ והחלה עובדת בחברת התיירות "הסתור".זו הייתה תקופה של פריחה והתעוררות לקראת החיים החדשים, שהבטיחו לה כל כך הרבה. לאחר תקופה של עבודה מסורה ומוצלחת, נשלחה לחופשה בחוץ-לארץ, יחד עם בני, על חשבון החברה. גם מועד נישואיה הלך וקרב והכל הצטייר בצבעים זוהרים ובטוחים. עם זאת, למרות הרגשתה המצוינת בעיר, הכירה בעובדה שאיננה יכולה להתרגל לכך שבעיר "השקר וההונאה הם אבן הבוחן לכל אדם מצליח". לא בלי לבטים החליטה לבנות את ביתה ואת עתידה בעיר.

במלחמת יום הכיפורים נקראה לשירות מילואים בחיל הקשר לשם גויסה בתום שירותה בצה"ל, כבעלת מקצוע חיונית, והצטרפה לשיירה צבאית שירדה דרומה. ביום י"ב בתשרי תשל"ג (8.10.1973), בעת שחנתה במחנה רפידים בסיני, נקלעה להפצצה של מטוסים מצריים ונהרגה מפגיעה ישירה. ניבה הובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ משמר הנגב. השאירה אחריה הורים ושתי אחיות. לאחר נופלה הועלתה לדרגת רב-טוראי. הוריה ובני קיבוצה הקימו לזכרה קרן מלגות קבועה, "קרן ניבה", וכן רכשו אורגן חשמלי לחדר המוסיקה של הקיבוץ.