סרן גבריאל הלר ז"ל

גבריאל הלר
הדלקת נר בן 29 בנפלו
בן אילנה ואברהם
נולד בחיפה
בט"ו בתמוז תש"ד, 6/7/1944
שרת בחיל השריון
יחידה: מפח"ט 500
התגייס ב-26.7.1962
נפל בקרב
בכ"ח בתשרי תשל"ד, 24/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: סואץ העיר
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: קיבוץ חצרים
הותיר: אישה, בן ובת, הורים ושני אחים

קורות חיים

גבריאל (גבי), בן אילנה ואברהם, נולד ביום ט"ו בתמוז תש"ד (6.7.1944) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי "חוגים" ובבית הספר היסודי "יל"ג" בחיפה, ואחרי-כן המשיך את לימודיו בבית הספר המקצועי "בסמ"ת" בחיפה, במגמה של מסגרות מכנית.

גבי היה ילד נוח, טוב-לב וחברותי. הוא היה תלמיד טוב, הגם שהיה שובב ואהב להשתולל קצת עם חבריו. מגיל עשר היה חבר בתנועת "הצופים", ב"שבט משוטטי הכרמל". אחרי כן הצטרף ל"צופי-ים" וברבות הימים היה מפקד סירת מפרשים. כן היה פעיל בגדנ"ע-ים.

גבי נהנה מהלימודים בבית-הספר המקצועי ומהעבודות שעשה שם והיה גאה בידיו המלוכלכות מעבודת-כפיים. הוא היה עוזר בעבודות הבית ובחופשות עבד בעבודות שונות. בכסף שהשתכר היה קונה מתנות כדי לשמח את אוהביו. הרב שלימדו את הדרוש לבר-מצווה והטקס עצמו הרשים אותו מאוד ובמשך שנה אחר כך המשיך להניח תפילין. גם אחרי-כן נותר בו יחס חם למסורת.

בנערותו החל לצייר והיה מקדיש שעות ארוכות לציור. היה לו חוש אסתטי מפותח וכעבור זמן צייר פלקטים לבית הילדים בקיבוץ ועוד. גבי אהב טבע, נוף ומרחבים. הוא אהב לטייל והיה סייר בנשמתו. כן היה חובב קליעה למטרה. מטבעו היה אדיב וידידותי, תמיד הייתה בפיו מלה טובה לכל אדם וסבלנות להאזין לזולת.

הוא היה מוכן לעזור לזולת, בלי להתחשב בקשיים, וכל מי שהכירו - אהבו. היה לו אופי חזק מאוד וקשה היה להניא אותו מהחלטותיו. מילדותו דרש הרבה מעצמו, ומאחרים לא דרש יותר משדרש מעצמו. הוא היה ישר מאוד ונהג לומר לאנשים בגלוי את דעתו עליהם. כן היה דייקן, מסודר, צנוע ושמר בקפידה על רכוש ציבורי. כל ימיו היה פעיל מאוד, מסור ביותר לעבודה ומעולם לא הניח מלאכה לפני שגמר אותה כהלכה. אף כי היה מאופק ומסוגר, היה קשור מאוד למשפחתו.

גבי גויס לצה"ל בסוף יולי 1962, וכחבר גרעין "תדהר" של "הצופים", הוצב לנח"ל. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מ"כים, בקורס צניחה, בקורס קציני חיל-רגלים ובקורס קציני-חבלה, מונה מפקד מחלקת חבלה וקצין תיאום הדרכה בבית-הספר למ"כים. כבר בתפקיד הזה העריך אותו מפקדו כקצין טוב ונבון, מוכשר, מסור ומלא מרץ, העובד בשקידה. כן צוינו במיוחד יושרו האישי, דבקותו במשימה ותכונותיו החיוביות כאדם וכחבר, ונאמר עליו שהוא סבלני ונוהג בהגינות בכפופים לו.

לאחר שסיים את השירות הסדיר, שרובו עבר עליו בנגב, התנדב לשנה של שירות קבע. הוא הועלה לדרגת סגן והמשיך בתפקידיו הקודמים. במהלך שירותו השתלם בקורס סיוע ופקחי אוויר ועבר הכשרה חינוכית לקצינים. בתעודת השחרור שלו צוין שהוא קצין טוב, אחראי, מסור ומהימן, יעיל, בעל יוזמה ויכולת ארגון וביצוע, המזדהה כליל עם עבודתו ועושה כל מאמץ לקידומה.

לאחר שסיים את שירותו הסדיר ושנת שירות הקבע, הגיע גבי לקיבוץ חצרים. רוב הזמן עבד בענף הפלחה, ואהב את העבודה בו.

זמן קצר עבד במסגרייה ושנה עשה במפעל לטפטפות "נטפים", אך תמיד ראה עצמו כחקלאי. בשנת 1968 נשא גבי אישה והקים משפחה במשק. הוא היה בעל ואב אוהב ובן מסור. בכל הזדמנות נהג לספר על ילדיו. הוא מילא תפקידים מחוץ למשק במסגרת תנועת "הצופים", היה מדריך לגרעין של המשק בהיאחזות נח"ל-סיני ובמחצית 1971 מונה כרכז המפעלים הארצי של התנועה וכרכז "צופי-ים". במסגרת תפקידו זה תכנן באחרונה להוציא לאור חוברת הדרכה "טיולי מורשת גבורה". גבי התעניין בהיסטוריה צבאית ורצה תמיד ללמוד נושא זה. לאחר שסיים את שירות הקבע, הוצב גבי לשירות מילואים בחיל השריון. גבי עבר קורס הסבה לקציני חרמ"ש והוצב כמ"מ חרמ"ש בגדוד.

בתפקיד זה השתתף בקרבות מלחמת ששת הימים בציר המרכזי בסיני.

כעבור זמן השתלם בקורס מפקדי פלוגות שריון ובקורס מתקדם לקציני סיור, נקבע כמ"פ חרמ"ש בגדודו והועלה לדרגת סרן. גם בתפקיד הזה ראו בו קצין טוב מאוד, יעיל ומסור, המגלה דאגה לפקודיו. בתקופת מלחמת ההתשה התנדב לשרת כמפקד מעוז בתעלת סואץ וקיבל את הפיקוד על מעוז דוור-סואר, שנחשב למעוז הקשה ביותר.

בתקופה זו אף נפצע. כעבור זמן הוצב כסמ"פ סיור בסיירת שריון, ובכך הוגשמה שאיפתו לשרת כסייר. גם בתפקיד הזה צוין שהוא רציני, מסור, בעל יוזמה ומבצע תפקידו בצורה הטובה ביותר. גבי אהב מאוד את הצבא. הוא היה קפדן והציב דרישות חמורות לפקודיו, אך ידע לנהוג בהם בחברות ובהבנה והחיילים אהבוהו. הוא היה אמיץ וקר-רוח ומעולם לא איבד את עשתונותיו.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, נקרא גבי ליחידתו והשתתף עמה בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בסיני. במהלך הקרבות הועבר מיחידתו ליחידה אחרת, ולחם עמה בגבורה ובתושייה רבה.

כעבור ימים אחדים חצה את התעלה עם יחידתו וביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), בקרב לחילוץ כוחותינו בעיר סואץ, נפגע גבי ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחצרים.

השאיר אחריו אישה, בן ובת, הורים ושני אחים. לאחר נופלו הוענק לו "עיטור המופת" על פעולתו בקרבות, וזה נוסח תעודת העיטור: "ביום 14 באוקטובר 1973 הועבר סרן גבי הלר ז"ל מיחידתו ליחידה אחרת כדי לעזור בהשמדת כוח חטיבתי מצרי, שתפס בשעות הלילה את אזור "הברגה".

במהלך הקרבות פינה נפגעים מיחידתו ומיחידות אחרות בסכנו את עצמו, וכן ביצע כ-10 הסתערויות על מוקדי-חי"ר מצריים, למרות שהשטח היה מכוסה אש ארטילרית צפופה - וכך תרם להשמדת הכוח המצרי. במהלך הקרבות נהרג. במעשיו אלה גילה אומץ-לב, כושר מנהיגות ודבקות במשימה למופת".

קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, שכתבו בני המשפחה, חברים וחברים לנשק, וכן רשימה משלו; כן הקים הקיבוץ לזכרו מדור להיסטוריה צבאית של עם ישראל בספריית העיון של הקיבוץ; "צופי-ים" קראו סירה על-שמו; ב"במחנה", מס' 35-36, מכ"ח באייר תשל"ה, פורסמה רשימה בשם "השריונאי העיקש" מאת עלי מוהר שמתוארת בה לחימתו.