רפאל איתן בספרו "ספורו של חייל":
"הדמות הנערצת הראשונה מכולן, מכל בחינה, לפי כל אבן בוחן - פוזה, מפקד המחלקה שלנו בפלמ"ח... פוזה היה הצירוף המושלם ביותר שהכרתי בחיי של כל התכונות הנפלאות של מנהיג: דוגמה אישית, ידע מקצועי ואומץ לב. אולי ראינו אותו מושלם כל כך בעינהם של אנשים צעירים מאוד ותמימים מאוד. אולי היה השיפוט שלנו מוגבל. אבל הדמות הזאת לא משה ממני ולא תמוש כל ימי חיי. הוא היה לוחם גדול. יפה תואר כפסל יווני. אמיץ עד כדי להדהים. גדוש ידיעות על ארץ ישראל. מוכן לעשות הכל בעצמו, לפני שהוא דורש מאחרים. עירוני, שהיה בקי ומבין ברזיו של השדה. אוהב כל רגב אדמה של ארץ ישראל... הוא לא אמר מעולם:"אחרי!" לא היה צורך בכך. הוא הלך בראש, והאנשים הלכו אחריו. אף אדם שהכרתיו מאז לא הטביע בי רישום כה עמוק. הוא היה רמה לעצמו, ובעיני - בודד בצמרת אנשים שהערצתי ללא סייג"
נועם (ריינין) רנן:
"הדמות הבולטת במחלקה היה פוזה. על כך אין חילוקי דעות בין כל אנשי המחלקה.... מנהיג משכמו ומעלה (בניגוד לקומתו), מנהיג טבעי, סוחף, עם זה חבר אנושי ביחסי יומיום, ללא כל שמץ של 'דיסטאנס'. ממש היה חבר. הוא היה איתנו. כל הזמן איתנו. שווה איתנו, ויחד עם זה המפקד שלנו. פוזה היה לוחם, היה לו חוש צדק לא רגיל. אף אחד לא הגיע לקרסוליים שלו. לא תבע מזולתו מה שלא תבע מעצמו, אבל תבע ותבע הרבה ללא פשרות. קפדן מאין כמוהו באימונים, עם התחשבות באדם כאדם..."
גנדי (רחבעם זאבי):
"רגשות עזים פיעמו בך - ידעת לאהוב, להקים ולבנות! אך לא נרתעת מלשנוא, לנקום, לקרקר בחומת האויב. אף כי חונכת והודרכת שיש לשקול, לאזן ולשלוט שליטה מלאה יותר על הרגש, לא עמדת במבחן הסופי - השקול, הקר.
זכור ייזכר ולא ישכח? שכוח נחשונותיך, עוז ליבך, הרימו את רוח חבריך, עת היית מזנק ופורץ איתם יחד, עת חייך נקפד! דמותך הגוחנת היתה חרותה על לוח ליבם בכל אשר הלכו וניצחו!
פוזה החביב! הפכת והיית לסמל! כי היית מפקד נועז, חבר טוב ורע נאמן!"
מתוך "פוזה ואנשיו"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח