עם שוקי, כך קראתי לו, נפגשתי בתנועת "השומר הצעיר" וכן בגדנ"ע, והמשכנו יחד גם בארגון ה"הגנה" ברחובות.
ביום שבת, 29.11.47, היינו באימון של ההגנה בישוב טירת שלום. מטרת התרגיל היתה כיבוש הישוב. חילקו אותנו לכיתות ומחלקות וביצענו הסתערות על טירת שלום.
כלי הנשק היו משרוקיות "פייב גאן". שריקות קצרות ומהירות סימנו צרורות של סטן, שריקות בודדות וארוכות שימשו תחליף ליריות ברובים, שריקות ארוכות בצרורות סימנו מיקלעים.
בערב חזרנו מטירת שלום דרך הפרדסים לשכונת חבצלת. כאשר הגענו בלילה לחבצלת נודע לנו על ההכרזה באו"ם. כמובן שמיהרנו למרכז רחובות לשירה ולריקודים של כל הציבור.
למחרת התחיל גיוס ראשוני להגנה, וזאת לאחר שגרעין מסוים כבר היה מגויס עוד לפני ההכרזה באו"ם. בני רחובות גויסו לחי"ש - לגדוד 52 פלוגה ב'. הגדוד נקרא קודם גדוד אברהם. אברהם היה כינויו המחתרתי של יעקב פרולוב, מפקד הגדוד. לאחר מכן גם גדוד 10 ולבסוף גדוד 52 בחטיבת גבעתי. המח"ט שמעון אבידן.
על הפלוגה שלנו פיקד אביב ברזילי ז"ל, בן כפר גיבתון. שלמה להט (ציץ') היה מ"מ בפלוגה. הגרעין המגויס הראשון מבני רחובות אורגן כמחלקה ונשלח להגן על כפר אוריה (אז ישוב מבודד בהרי יהודה) בפיקודו של ציץ'.
הגיוס המסיבי של בני רחובות היה בשבת, שבוע לאחר ההכרזה באו"ם ולאחר ששני בני רחובות, נתן צייכנר ואברהם פומרנץ, נפלו בכפר-אוריה. ראשוני הנופלים מבני רחובות במלחמת העצמאות.
שיטת הגיוס היתה כזו: משאית ובה פעיל של ההגנה עברה ברחוב מגורי וקראו לי לעלות. כך גויסתי. שוקי בורגין, יוסי שוורץ ואחרים היו יחד איתי. העבירו אותנו למחנה רמה (כיום אושיות). כלפי הבריטים שימש המקום כמחנה ספורט. במחנה רמה עסקנו באימונים ומשם גם יצאנו לפעולות בסביבה.
מהגדוד לא קיבלנו כל ציוד, אלא היינו צריכים להביאו מהבית. כן קיבלנו תשלום של 2 לירות מנדטוריות לחודש. רק בפברואר 1948 קיבלנו תעודות מגויס.
שוקי בורגין היה כל הזמן איתנו. הוא נפצע בפעולת אבו-שושה, שעליה פיקד ציץ', ולאחר מספר שבועות מת מפצעיו.