טוראי גדעון רוזנברג ז"ל

ראיתי את גדעון הרבה לפני שנהרג והיה חביב וטוב כתמיד, עליז ושמח.
רציני ומרגש היה הצער שאפף את כולנו בימים ההם. היו רגעים, כשדיברנו על אלה שנפלו - ואצלנו היו רבים כאלה, היה מציין שגם לו זה עלול לקרות - בהכרה מלאה, אבל יחד עם זה בשקט הנפשי הרגיל שלו.
ביום היציאה ראיתיו ושוחחתי איתו על הפעולות של הלילה הקודם, הוא סיים:"נו, הלילה שוב נצא - נראה איך יעבור הפעם!" אמר זאת כאילו בהרגשה שהפעם יהיה אחרת מתמיד, כאילו הרגשה תת-הכרתית ובכל זאת ללא חרדה או עצבנות. אחר כל לא ראיתיו, לא יכולתי להגיע לירושלים וכשהגענו, נתן ואני לבית החולים, אמרו לנו שמת באותו לילה. גדול צערי על נפלו של גדעון.
עליזה, חברת "המעפיל", 1948

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח