בין ה - 13.5 וה- 18.5 התקיים מו"מ על עתיד המפעל. בתחילה הציע גלאב פחה, מפקדו הבריטי של הליגיון הירדני, לפרז את שטח המפעל ולתת לו מעמד נייטראלי. מנהל המפעל, משה נובומייסקי, הגיע לתל-אביב כדי להתייעץ עם בן-גוריון על גורל המפעל ועל הצעת גלאב. בהמשך אירעה לנובומייסקי תאונה ואת מקומו בניהול המו"מ תפס אמנון רודי.
בשטח גברו החששות לנוכח נפילת גוש עציון ולמראה שיירות הליגיון העוברות בדרכן לחזית בארץ-ישראל. הועברה תביעה תקיפה לפינוי הנשים והילדים, ואמנם הם פונו ב - 14.5 וב - 17.5, ממש ברגע האחרון במטוסים שהגיעו לשטח.
ב- 18.5 דרש הגנרל גלאב פחה כניעה מוחלטת וללא תנאי של מפעלי האשלג בצפון ים-המלח ובדרומו, תמורת התחייבות של הליגיון לשמור על חייהם של היהודים, שנדרשו להסגיר את הנשק הבלתי-ליגאלי. הקצינים הבריטיים סיירו בבית-הערבה, ראו את הביצורים ופקדו להרוס אותם. הם הודיעו כי למחרת יגיע למקום כוח ליגיון שישמור על האזור.
רודי נאלץ לחתום על טיוטת ההסכם, למרות שהיה ברור לו כי לקראת סיום המו"מ הכתיבו הירדנים מצב של כיבוש-בפועל שיהפוך את היהודים במקום לשבויים התלויים בירדנים - אך לא נותרה לו ברירה. כדי להרוויח זמן ביקש דחייה של יום להתייעצות עם ממשלתו.
בליל 19.5 הגיע רודי בחשאי לסדום כדי להסביר את תנאי הכניעה והביע דעתו כי לא ניתן יהיה להחזיק בשטח הצפוני. משם נתן הוראה למפקד הצפון צבי שמאלי לפנות את האנשים.