שיירות האשלג, שהובילו את חומר ה'פוטאש', המשיכו לנסוע לירושלים, עם אבטחה בריטית וליווי צמוד של ה"פורמנים". נתקבלה ידיעה מהש"י כי הערבים מתכוונים לחבל בכביש הראשי לירושלים ולנסוע לאחר-מכן בדרך הרומית שלאורך ואדי קלט, כפעולה מקדימה להתקפה על צפון ים-המלח. לפיכך, הוחלט להקדים ולפוצץ את הגשרים בואדי קלט.
הכוח המבצע הורכב ממחלקה מוגברת (עליה פיקד יעקב-ז'אק צביה). נקבע כי הוא ינוע בליל 3.4.48 על משאיות של חברת האשלג ועימו 100 ק"ג חומר-נפץ 'שדית', כלי-נשק וכלי-עבודה.
באזור המפראק הוצב כוח-חסימה, שימנע התערבות, ירתק כל כוח שינסה לעבור על כביש יריחו-ירושלים ויאבטח את הנסיגה.
הכוח הגיע אל הגשר (15 מ' אורך, 5 מ' רוחב ו- 15 מ' גובה) ותפס עמדות סביבו. החופרים והחבלנים (בפיקוד אברהם אלזון) החלו לחפור בשתי נקודות תורפה של הגשר, כדי להניח בכל אחת מהן 50 ק"ג חומר-נפץ. החפירה, הכנת הפיצוץ וההצתה נמשכו כשעה. הכוח נסוג והגיע בשלום לקליה. בדרך, שמעו האנשים את הפיצוץ. כעבור כמה ימים טס מטוס קל מעל לגשר ונוכח לדעת כי הגשר ניזוק קשות ולא יוכל לשמש את התחבורה הערבית. תיקונו של הגשר ארך כחודש ימים.