סמ"ר זהר זוזי דורון ז"ל

זוזי חמוד שלנו
כל פעם שאנו באים לבקר אותך אנחנו נעשים עצובים יותר, אך אני מתעצב שבעתיים כאשר מבטי נופל על השורה האחרונה על המצבה שלך. (ובכלל, כל פעם אני שואל את עצמי: מה פתאם יש פה מצבה לזהר דורון, איך זה יכול להיות?). בשורה האחרונה כתוב: בן 21 היה בנפלו.
אני תמיד נזכר במעמד זה, שהייתי בן 21 כאשר עליתי ארצה והשתקעתי בקיבוץ להב. היתה לי אז הרגשה שנולדתי מחדש. היתה לי הרגשה נהדרת שבעצם כל החיים לפני ואני מתחיל לחיות חיים עצמאיים, מלאים ובעלי משמעות. סיקרנה אותי תמיד השאלה כיצד יתפתחו חיי. באף אחד מהתסריטים שדמינתי לעצמי לא תארתי שבני היחיד ימות בגיל 21.
כשמלאו לך 21 שנים היינו עדיין כל כך שמחים וציפינו בכיליון עיניים לשחרור שלך מהצבא. היו לך כבר תכניות, אמנם לא מגובשות, אך ניכר היה שראשך כבר בעתיד. אף אחד מאתנו לא ציפה או חשב שהעתיד שלך יהיה לשכב במקום הזה מגיל 21 לעולמים.
זוזי חמוד, אנחנו כל כך אוהבים אותך, כל כך היינו רוצים שתהיה אתנו. כיוון שלא תוכל למלא משאלה זו שלנו, אנחנו נהיה אתך כל עוד אנחנו מסוגלים.
נשיקות רבות
אבא