המועד האחרון והסופי להגשת הדברים שכתבנו עליך כבר פג מזמן ואני רק היום הצלחתי לשבת ולכתוב לך.
ותדע לך שאני לא היחיד, כל מי שהכיר אותך די מתקשה לכתוב לך, עליך, כי באמת עברנו הרבה ביחד, אימונים, לימודים, "קדרים" (תיזוזים). הכינו אותנו למלחמה, הכינו אותנו להתייצב מול אויב, לימדו אותנו להגן על עצמנו. אבל אף אחד לא לימד אותנו להתייצב מול האובדן, מול המוות. אני חושב שסך הכל אנחנו עושים זאת די טוב, החברה' חזקים (לפחות מבחוץ נראה כך) ומתגעגעים אליך.
מה שאני יכול לספר עליך זה שתמיד במסעות במשך המסלול, הלכנו יחד בסוף, אתה הקשר של עידו ("המפקד עידו") ואני של אלרן ונמרוד. אני לא אשכח שלמרות שהיה "דיסטאנס" ולמרות שהיינו "במשמעת לילה" לא נמנעת מלהיכנס עם המפקד עידו לויכוחים פילוסופיים על כל נושא שהטריד אותך והמפקד עידו היה צוחק, מעיר הערות ואתה היית מעיר לו חזרה הערות שנונות יותר, שהוצאת ממוחך המבריק. וכך "העברנו" מסעות שלמים.
זהר, אתה תמיד היית האוזן הקשבת שלי כשהייתי שבו"ז. תמיד היית מחייך אלי ומעודד אותי, שלא לדבר על המקצועיות שלך שהייתה ברמה גבוהה ביותר וגרמה לך שהיית מעביר שיעורים פרטיים לכולנו לפני המבחנים.
זהר, אני נפרד ממך עכשיו על גבי הנייר אבל בלבי אתה נצור לעד. רק רציתי שתדע שבאמת אין יום שעובר שאני לא חושב עליך.
מתגעגע
איל אורן