אהרן יקירי
באתי לומר לך, כי בבית הנצו כבר פרחי אביב ואגלי טל מתנוצצים על הגגות והגשם חלף עבר לו.
באתי להביא לך, את בשורת התחיה לאחר סיום-ההסגר של שנה בביתנו.
באתי למסור לך, שאנו חושבים מחשבות עתיד בלב קל על התפתחות וגדול - בלעדיך ובגללך.
באתי לחונן את קברך, כדי להודות לך חברי ולמלא ולו רק לרגע את החלל הריק שהשאירה אחריו אישיותך - בהתבונני על קברך: מצבת החיים למי שהיה בחיים.
וראיתי את הוריך, ביום אבלם-גאונם-כאבם, היה אתה גאה בהם כמו שהם גאים בך -דע, כי מלחמתנו זו היא לא רק מלחמת הבנים -היא יותר מלחמת ההורים - המטים כתף ולב בדאגתם, בלילות נדודי השינה ועדים לכך עיניה נסוכות העיפות של אמך המעוטרות טבעות סגולות וגמגומו העצור של "קדיש" אביך.
וראיתי את ידידיך באבלם, בראשם - - המגשר במבט העין בינם לבינך - וראיתי את הערפל על עינהם המבכות ידיד חבר ורע החסר להם כל כך - וראיתי את הילוכם עקב בצד אגודל - מתוך אי יכולת להפרד ומתוך אי יכולת לשאת את העומס בלעדיך - והבנתי רק אז את סוד הנצח שבחיים אולם גם את סוד הנצח שבמות - כי רק המתים יחיו לעד בבתי הקברות שבליבות אוהביהם.
יוסי.