ב-22 במאי 1966 פורסמו בעיתון "מעריב" תוצאות מחקרו של פקד שלמה בן-אלקנה ממשטרת ישראל, אשר החליט לנסות לפתור את התעלומה. מחקרו העלה כי אין כל "תעלומה" וכל 13 הלוחמים ניספו ונטמנו בקבר האחים. ארגון ותיקי ה'הגנה' פירסם הודעה שקבעה כי מקום קבורת חללי הגשר היה ידוע ל'הגנה' ולמוסדות היישוב, וכך גם נמסר למשפחות, אך מחמת תנאי המחתרת של אותם הימים פורסם הדבר באורח לקוי. ההד שעורר הפירסום גרם להבאת שרידי הגופות למנוחות במקום נפילתם, בטקס ממלכתי רב-משתתפים שנערך בחודש יוני 1968.
שורת מפעלים הנציחו את זכרם של הנופלים בגשרי אכזיב: קיבוץ יחיעם (על-שמו של יחיעם וייץ), אוניית המעפילים "י"ד חללי גשר א-זיב" שהגיעה לחופי הארץ ב- 28 ביולי 1947, קיבוץ גשר-הזיו שהוקם ליד כפר א-זיב הנטוש ב-1949 ואכסניית הנוער "יד ליד" שהוקמה מול אכזיב בשנת 1962.
ואלה שמות הנופלים: שמעון אלכסנדר, יהודה אסף (פולני), אליהו בלום, יעקב ברלינגר, יהודה גביש, יחיעם וייץ, יצחק סטרוסטינסקי, יחיאל סלור, דוד סימן-טוב, יעקב קובץ, יוסף קינדרמן, עמיחי קליבנר, יוסף רוזנפלד, נחמיה שיין.