כ"ו ניסן תשכ"א
עזבת אותי באופן פתאומי כל-כך, עדיין לא תפסתי כל מה שארע לך.
מהיום הראשון שהצטרפת לקורס צניחות ליבי חש שאתה בסכנה וכשכבר היית צריך להחלץ מסכנה זו בעוד שבוע ולגמור הצניחות שמחתי מאוד שהנה אתה יוצא עבורי שלם, אך כל זה היה לשוא מאחר ויומך הטרגי הגיע בסוף, חרדה אני חרדת אם אשר בכל דרכיך לויתיך בכל צרכך.
זוכרת אני אותך בהצטרפותך חבר לקבוץ גבעת ברנר, ובבקרי בקבוץ מיד קדמוני חבריך, וכל חבר בקבוץ שהכיר אותך שאל האם את אמו של אלי, עניתי כן וכשחיוך מבצבץ מעיני, הרי כמה שמחתי שאומרים לי נקרא לך אותו הוא נמצא בשדה, וכבר נראית לפני, לאחר ביקורי בקבוץ יודעת אני היטב כמה העריצוך ועד כמה אהבוך ואף הזדקקו לך.
חבריך הבוגרים ממך התגייסו לצה"ל ואף אתה בקשתנו לחתום שיצרפוך ביחד אתם ולא נתתי את הסכמתי מכיון שהיית רק בשביל צה"ל ולקול דברי שמעת ובאת להתגורר ביחד עמנו בביתנו.
כל רעיון שצץ במוחך עשית אותו בפשטות כזאת. באומץ לב כזה כאילו יוצא אתה לטיול.
כשהתגייסת לצה"ל, היתה נטרפת עלי דעתי כשלא ראיתיך זמן ממושך, אך את מכתביך שלחת לי בכל שבוע, ולפעמים כשאחר מכתבך מלהגיע מרוב פחדי וכעסי נשארתי בחוץ ליד המדרגות עד שיגיעו הדואר וימסור לי את מכתביך.
ממך לא שמעתי מלה על הפעולות המסוכנות שבהן השתתפת, רק חבריך, שהיו יחד אתך ספרו לי באיזה סכנות הייתם ועל עמידתך בהם, עמידה שעוררה את התפעלותם והאומץ לעשות כמוך.
כה קשורים היינו אחד לשני, ידידים היינו!
רק אני אמך, ידידתך, הכרתיך וידיעתיך, גיליתי בך דברים שלא הספיקו לראותם עיני אחרים כי היית כה צעיר בן 20 שנה. היה בך יושר לב, פשטות ותמימות וכל אותן הסגולות היקרות הדרושות לאדם ישר ונאמן, חבר טוב היית. מידי פעם בפעם פוקד אתה אותי בחלומותי, וכי איך אשכחך בני!
הלך ממני בן וידיד!
יהיה זכרך ברוך וחרוט בליבי.
אמך האוהבת