מן הרגע בו הוטלה האחריות כולה על שכמו, שכח ד"ר גליק את ההפגזה ואת הסכנה. כל מעייניו נתונים היו לפצועים שפונו אליו, ושמיספרם הלך וגדל במהירות.
"השתגעתם? איפה אתם עומדים?" נשמעה קריאה נרגזת. היה זה מפקד החטיבה, אל"מ אלברט.
"אין מקום אחר, המפקד", השיב ד"ר גליק בלי לחדול ממלאכתו.
השיריון המשיך להעפיל אל הרמה, וד"ר גליק ועוזריו נשארו מנותקים על גבעת-האם. מכשיר הקשר, שהיה בזחל"ם-הפינוי נפגע. אך הכל שאבו עידוד מן העובדה, שכוחות צה"ל המשיכו לזרום מעלה מעלה. ברם, לצד העידוד היה הכאב: מכיוון הפוך זרמו הפצועים.
לפתע, כשעה לאחר שהחלה ההבקעה אל הרמה, ראה ד"ר גליק ג'יפ יורד ובו יושב, זקוף כאנטנה נוספת, סא"ל בירו, המג"ד. פניו היו מגואלות בדם ולסתו נקשרה בחופזה בתחבושת אישית. הוא לא היה מסוגל לדבר, אך לימים נודע לד"ר גליק, כי אחרי שנפצע סירב להניח לאנשיו לפנותו לאחור והתעקש להמשיך ולפקד על גדודו המסתער על האויב קשה העורף. כיוון שאיבד דם רב, תש כוחו ולבסוף שוכנע שיפנוהו. אז ביקשו אנשיו שיחידת הפינוי תשלח רכב אל המג"ד. הקשר לא פעל. יחידה אחרת שלחה אמבולנס, אך אנשיו לא מצאו את המג"ד הפצוע. או אז נשלח ג'יפ ובו פונה בירו לאחור.
ד"ר גליק קינח את פצעיו בצמר גפן, והמג"ד "אמר" לו בעיניו כי רווח לו. הרופא הורה למג"ד לשכב, אך בירו נד בראשו בשלילה. הוא עוד האמין כי יחזור לפקד על גדודו בקרב, אחרי שייחבש מחדש, כיאות. אבל כאשר פתח ד"ר גליק את תחבושתו נוכח לדעת כי מצבו של הפצוע קשה. הוא הירבה לדמם ונשימתו כבדה עליו מרגע לרגע. שני קליעים פילחו את לחיו השמאלית, ריסקו את הלסת בארבעה קטעי שברים, עקרו חמש שיניים ויצאו מגרונו, מתחת לגרגרת. הרופא חבש מחדש את הלסת, שלא תישמט, והידק את התחבושות הדק היטב.
"עכשיו עליך לשכב באלונקה, המפקד, כדי שיפנו אותך מכאן", אמר הרופא.
המג"ד נע בראשו בשלילה. הוא התעקש שיפנוהו לבית החולים בג'יפ - בו הוא יושב.
"הדרך קשה. הטלטולים יכאיבו לך", הזהיר אותו הרופא. סא"ל בירו הינהן בראשו לאות כי הוא יודע זאת. ד"ר גליק סייע בידו לחזור לג'יפ וסגר את שרשרת הביטחון המשמשת תחליף לדלת ברכב קרבי זה.
כך ירד מג"ד השיריון מן הרמה: זקוף כאנטנה בג'יפ קרבי.
ההפגזה הסורית לא רפתה אף לרגע. טור השיריון נפגע שוב ושוב. פצועים זרמו אל תחנת האיסוף המאולתרת שהקים ד"ר גליק. כל העת השתוקק הרופא לעבור למקום נוח יותר, בו יוכל לפרוס את הציוד ולעבוד בצורה מסודרת ככל האפשר. הוא קרא אי-שם, שלעולם אין שני פגזים נופלים באותו מקום, וכאשר ראה מיספר פגזים פוגעים בעמדה הרוסה של תותח נגד טנקים (חפירה קטנה ולידה שקי חול), בריחוק מטרים אחדים מן המקום החשוף בו היה, ביקש לעבור שמה. אך המאמץ שנדרש לכך היה רב מדי, ותחנת האיסוף המאולתרת נשארה במקומה. כעבור עשר דקות פגע פגז פגיעה ישירה בעמדת התותח נגד טנקים...
אחר כך התלקחו קוצים, והאש קרבה אל תחנת האיסוף. החובש והנהג הפצירו ברופא להחליף מקום, אבל נוכח אש הארטילריה הסורית נראתה דליקת הקוצים חסרת משמעות.
בשעה שלוש אחרי הצהרים נשתררה הפוגה קצרה. הציר נתפנה. הטנקים הכשירים הבקיעו אל יעדם הסופי לאותו יום, הכפר המבוצר קלעה. ד"ר גליק החליט לקדם את תחנת האיסוף שלו אל קו האש. הצוות הרפואי עלה על זחל"ם והתקדם אל נעמוש, מוצב סורי במעלה ההר, שהטנקים של הגדוד שטפו אותו, אך לא נתעכבו לטהרו. חלק מאנשי המוצב נהרגו או נדרסו בזחלי הטנקים. אחרים נמלטו. ד"ר גליק לא ידע אם נותרו חיילים סורים בחפירות ובבונקרים של המוצב. הוא הסתפק בעובדה, ששרר שם שקט יחסי. אמנם, הסורים עוד ירו על נעמוש "אש על מוצבינו", אך זו נעשתה דלילה יותר ויותר. הוא פקד שם את התחנה שלו - בבונקר הבטון הגדול, שאחד מכתליו הובקע על ידי פגז.
בעוד אנשיו עוזרים לו להקים את תחנת האיסוף, עקב ד"ר גליק במבטו אחר קרב-הדמים שניהלה חטיבת "גולני" על תל-פאחר, בריחוק קילומטר בקירוב מנעמוש. האש הסורית, שניתכה עד לאותה עת על נעמוש הכבושה, הועתקה אל תל-פאחר. כך רווח מעט לד"ר גליק, לעוזריו ולפצועים שהוזרמו אליהם.