את גדי הכרתי באקראי. בן עין חרוד, מחלקת טנקים. בשבת האחרונה שלפני פרוץ הקרבות, כאשר רוב האנשים קיבלו חופשות קצרות, נשאר גדי קצין תורן. הוא יצא לניסוי כלים עם מקלעי הטנקים ואני הצטרפתי כחובש למיקרה הצורך. בעת שהנשקים עבדו על הכלים, ישבנו יחד כארבע שעות והתוודענו איש לרעהו... עתה היה גדי מונח לפני, מרוסק ושרוף. הפעולה הראשונה היתה הכנסת אינפוזיה ביד ימין. לאחר קיבוע הערכה וויסות השסתום, ניגשנו לחבישת היד השמאלית. לא הצלחנו. בבית החולים נאלצו לקטוע את היד מעל למרפק. למרות שהבינונו שהיד אבודה, ניסינו להצילה - אך לא עלה בידנו. לאחר מכן חבשנו את כל פתחי הרסיסים הגדולים, העברנוהו לאלונקה וכיסינו אותו בשמיכה. בשלב זה, אחרי טיפול שארך כשעה, נראה היה כי מצבו אנוש ביותר. חרדנו כי הוא על סף המוות. באותה עת לימדו אותנו שאת האינפוזיה יש לתת בטפטוף, ונאלצתי לקבל החלטה לא קלה. העריתי בכוח תוכנן של שתי שקיות הרטמן וחצי אל תוך וריד היד הימנית של גדי. לאחר מיספר דקות חיברנו שקית נוספת והמשכנו בטפטוף רגיל. כעבור עשר דקות פקח גדי את עיניו ושאל - "היכן אני?" סיפרנו לו. ביקש מים, שתה, ביקש לישון. לא הנחנו לו. הושבנו לידו אחד החיילים, שהיה פצוע קל. נתנו בידו ענף זית לגרש בו את הזבובים מעל פניו של גדי והורינו לו לשוחח עמו, כדי שלא יירדם. עברנו לטפל בנפגעים אחרים, שהמשיכו להגיע מעמק דותן.
לקראת שעות אחר הצהרים המאוחרות התמלאה החורשה באנשים. בפינה הדרום מערבית רוכזו כעשרה חללים, הפצועים רוכזו בפינות החורשה לפי דרגות החומרה של פצעיהם. שני חיילים צעירים, שנתקפו "הלם קרב" והשתוללו, קיבלו זריקות לרגקטיל ושכבו בצד, ממלמלים ומנמנמים לסירוגין. לא היה בנמצא רכב לפינוי. חששנו לחייו של גדי.
בפינת החורשה ישב הלום והמום סרן חיים, שהיה מ"פ (במלחמת יום-הכיפורים נתמנה סא"ל חיים למג"ד בעת קרב, אחרי שהמג"ד הקודם, סגן אלוף יואב, הדף בראש גדוד את השיריון הסורי מביקעת הבטיחה לעבר חושניה בניסיון פריצה אל תל כודנה ונהרג). מאחר שלא היה רכב לפינוי, הקמתי את חיים, שהיה פצוע, והלכנו לחפש רכב. מצאנו את הסמח"ט חיים, שהכירו, וביקש ממנו רכב פינוי. הסמח"ט נתן מיד הוראה להעמיד לרשותנו משאית תחמושת. בקצב מהיר ביותר פרקנו את המשאית, הסענו אותה אל החורשה והעלינו כעשרים פצועים קשה ובינוני. תוך שעה ומחצה היתה המשאית בעפולה, שם קיבלו את הפצועים ד"ר ניסן, מנהל בית החולים ואנשיו, ביניהם תלמידי תיכון בעפולה. צוות בית החולים בעמק עשה עבודה נפלאה ורבים ניצלו הודות למסירותם.
גדי, שהיה הפצוע הקשה ביותר, ניצל. מיד עם בואו לחדר המיון אובחנה חומרת מצבו והוא הוטס בהליקופטר לבית החולים רמב"ם. לימים ביקרתיו בבית החולים. גדי, שהיה פלח במשק וידע כי גם לי קשר לחקלאות, שאלני: "הגד, האם אוכל לחרוש בטרקטור ביד אחת?" השבתי כי גם טרומפלדור עשה כך, ועוד עם סוס. גדי חייך.