ביום ה', 9 ביוני 1967, היו רבים משוכנעים שהמלחמה נסתיימה.
סגן ד"ר יצחק גליק, תל-אביבי כבן 34, בוגר הגימנסיה העברית "הרצליה" ישב באותה עת עם החובש רוני בן דרור, בפלוגת-סיור של חטיבה משוריינת, ליד כפר סאלד, לאהרחק מרגלי רמת הגולן.
הכל אמרו, שהפלוגה
(אליה סופח ד"ר גליק בפרוץ המלחמה) לא תופעל עוד, וד"ר גליק החליט לחזור אל יחידתו המקורית: פלוגת-הרפואה החטיבתית, שהיתה אף היא מוצבת למיטב ידיעתו, אי שם בגליל.
הרופא והחובש יצאו לחפש את פלוגתם" כיוצאים לטיול: את הציוד הרפואי האישי לרבות קסדות פלדה, השאירו מאחור. היום עבר עליהם בחיפושים, שהעלו חרס בידם. איש לא ידע היכן נמצאת פלוגתם.
למחרת בבוקר התקלח ד"ר גליק, בפעם הראשונה מאז ימים רבים, והמשיך במסעו עם רוני החובש. בהגיעם אל קיבוץ הגושרים, מצא שם פלוגת-רפואה של חטיבת-רגלים.
מפקד הפלוגה הפציר בד"ר גליק וברוני להישאר עמו. כפיתוי הצביע על המדשאות המוריקות של הקיבוץ, ועל בריכת השחיה. לרגע כמעט התפתה ד"ר גליק, שכן כמעט אפסה תקוותו למצוא את פלוגת-האם שלו, אך משהו דחק בו להמשיך בחיפושיו.
מפקד הפלוגה של החי"ר השאיל לו טנדר, כדי להקל עליו במסעו.
בצאתו לדרך נקלע ד"ר גליק לתנועה סואנת של כלי רכב, ופגש ברב סרן, שחיפש אף הוא אותה פלוגת-רפואה בה התעניין ד"ר גליק.
על הכביש, סמוך לכפר סאלד, ראתה החבורה שדירה ארוכה של טנקי "שרמן", וד"ר גליק זיהה קצינים מחטיבתו: בטנק הראשון, שמדפיו היו פתוחים, עמד בצריחון-המפקד סא"ל בירו הסגלגל והמשופם. ד"ר גליק דפק על גג הטנדר, והנהג עצר.
הרופא ירד בקפיצה אל הכביש, והחובש בעקבותיו.
ליד טנק המג"ד נראה הזחל"ם של מפקד פלוגת הסיור החטיבתית, ד"ר מוקדי.
זה האחרון הכיר את ד"ר גליק, שנלווה אל פלוגתו בתחילת המלחמה בסיור נועז. ד"ר גליק שאל אותו היכן נמצאת הפלוגה.
מפקד הסיירת נראה לחוץ בזמן ולא התפנה להסברים ארוכים. בכל זאת, נתעכבה שם השדירה לרגע.
"מה העניינים שם?" שאל המג"ד.
"יש כאן רופא וחובש שמחפשים את הפלוגה", השיב רס"ן מוקדי.
"שהצטרפו אלינו
הגדוד עלול להזדקק להם", פסק בירו. וכך היה.
רופא היחידה היה ד"ר לירון, עמיתו של ד"ר גליק בבית החולים האזרחי.
לירון הושיב את ד"ר גליק באחד משני זחל"מי-הפינוי, והתחלק עמו בציוד. "מה הן הוראות הפינוי " שאל ד"ר גליק. "פינוי קדימה", ענה ד"ר לירון.
ד"ר גליק שלח פניו לפנים אל רמת הגולן - היעד עליו נועדה החטיבה המשוריינת לעלות.
הוא הכיר את הרמה מתקופת שירותו כרופא גדודי בתטיבת הרגלים "גולני" - שירות אותו סיים ב-1962, עת החל בהתמחותו ברפואת נשים ויולדות. בפרוץ מלחמת ששת הימים כבר היה רופא נשים ומיילד בבית החולים העירוני ליולדות בתל-אביב.
מצא עצמו שוב כרופא קרבי, למול רמת הגולן.
בתוך חמש דקות, בהיות הכוח על גבעת האם - השוכנת בגבול ישראל ומרגלותיה בגבול סוריה - הומטרה עליו אש תופת סורית.
ציר העליה היה צר, והשדירה המשוריינת נאלצה לנוע בו לאט לאט ובטור עורפי. סכנת מיקוש ותהומות לצדי הדרך מנעו כל אפשרות של התפרסות.
הכוח היה פגיע מאוד.
"הייתי נותן טונה זהב תמורת כובע-פלדה", אמר ד"ר גליק לרוני החובש. השיריונאים נתנו להם כובעי טנקיסטים.
אלה סייעו מעט להחריש את רעמי ההפגזה, אבל לא הגנו מפני רסיסים.
יושבי זחל"ם הפינוי לא יכלו להחליף דברים זה עם זה, מחמת שאון ההפגזה. דני, החובש האורגני מיחידת הרפואה הגדודית, הושיט לד"ר גליק כרטיס קטן: תפילת הדרך שהפיצה הרבנות הצבאית.
בטרם היה סיפק בידי הרופא לקרוא את האותיות הקטנות, בא חייל נסער במרוצה אל זחל"ם-הפינוי שלו וקרא: "דוקטור, דוקטור, פצועים!"
הרכב האט את תנועתו, אך ד"ר גליק נוכח לדעת שברכיו פקו בבקשו לעמוד על רגליו.
שריקת פצצות-המרגמה שיתקה אותו לרגע.
שיתקה אותו גם המחשבה, שאין לו היכן לטפל בפצועים.
הגבעה הופגזה ועל ציר התנועה נוצרו פקקי תנועה אופייניים לכניסה לקרב. אפילו יעלה בידו לחבוש פצועים כיצד יפנה אותם ? ולאן? קיפאונו נמשך חלקיק דקה בלבד.
ד"ר גליק התעשת, ירד מהזחל"ם בעקבות החייל שבא להזעיקו. נתברר שפגז פגע בזחל"ם-הרופא. ד"ר לירון, החובש, הקשר והנהג נפצעו.
ד"ר גליק סרק את הסביבה במבט מהיר, ראה עמדה של משקיפי או"ם שהיתה בנויה על צלע הגבעה והיתה מוגנת בשקי חול וחפירה, וקרא: "לשם!" עד שפונו הפצועים הראשונים אל עמדת שקי החול, נשמעה קריאה: "דוקטור, פצועים".
שני
זחל"מים אחרים נפגעו מפצצות מרגמה שנפלו לתוכם אחד מהם היה הזחל"ם של מג"ד החרמ"ש, רס"ן משה ("מוש") חביב.
פצצת מרגמה בת 120 מ"מ התפוצצה בתוך הרכב ומוטטה את חמשת יושביו. ליושבי שני הזחל"מים שנפגעו פגיעה ישירה לא יכול ד"ר גליק לעזור.
כיוון שהיה הרופא היחיד בשטח, החל מטפל בפצועים שפונו אל עמדת שקי החול, אך המקום היה לא נוח עד מאוד: הוא נמצא במרכז השטח המוכה.
כאשר הגיע ד"ר גליק אל ד"ר לירון, שנפצע ברגלו, אמר לו עמיתו הפצוע: "קח פיקוד - ותן לי מורפיום".